תלמוד וקבלה לכל באי עולם

אתמר[2] ,רב יהודה אמר: אבידתא מכריז,

נאמר, רב יהודה אמר: אבידה מכריז.

ורב נחמן אמר: גלימא מכריז.

ורב נחמן אמר : גלימה  מכריז

רב יהודה אמר: אבידתא מכריז, דאי אמרת גלימא מכריז - חיישינן לרמאי.

רב יהודה אמר: אבידה מכריז , שאם אמרת גלימה מכריז חוששים אנו  לרמאי.

רב נחמן אמר: גלימא מכריז, לרמאי לא חיישינן, דאם כן אין לדבר סוף.

רב נחמן אמר: גלימה מכריז   , אין אנו חוששים  לרמאי, שאם כן אין לדבר סוף.

תנן : אמר את האבידה ולא אמר את סימניה הרי זה לא יתן לו

שנינו:

אי אמרת בשלמא אבידתא מכריז - הא קא משמע לן, אף על גב דאמר גלימא, כי לא אמר סימנין - לא מהדרינן ליה.

נניח אם אומר אתה שאבידה מכריז הרי זה משמיע לנו אף על פי שאמר גלימה כאשר לא אמר סימניה אין אנו מחזירים לו.

אלא אי אמרת גלימא מכריז, אמר איהו גלימא ואמר איהו גלימא, צריכא למימר כי לא אמר סימנין לא מהדרינן ליה?!

אלא אם אומר אתה גלימה מכריז מוצא גלמה ומאבד גלימה האם צריך לומר שכאשר אינו אומר סימניה לא מחזירים לו?!

אמר רב ספרא : לעולם גלימא מכריז

אמר רב ספרא: לעולם גלימה מכריז.

אמר איהו גלימא ואמר איהו סימנין

אמר מצאתי גלימה ואמר המאבד את הסמנים

ומאי לא אמר את סימניה לא אמר סימנין מובהקין דידה

ומה פירוש לא אמר סימניה לא אמר את הסימנים המובהקים שלה

והרמאי אף על פי שאמר את סימניה הרי זה לא יתן לו

פיסקה שניה

תנו רבנן בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימנין ונוטלה

  שנו רבנן 

משרבו הרמאין התקינו שיהו אומרים לו צא והבא עדים דלאו רמאי את וטול

שאין רמאי אתה וקח

כי הא דאבוה דרב פפא אירכס ליה חמרא ואשכחוה

כמו זה שאביו של רב פפא אבד את חמורו ומצאוהו

אתא לקמיה דרבה בר רב הונא

בא לפני רבה בר הונא

אמר ליה זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול

אמר לו לך הבא עדים שאין אתה רמאי וקח

אזל אייתי סהדי אמר להו ידעיתון ביה דרמאי הוא

הלך והביא עדים , אמר להם האם יודעים אתם שהוא רמאי?

אמרו ליה אין

אמרו לו : כן

אמר להו אנא רמאה אנא

אמר להם : אני רמאי אני.

אמרו ליה אנן לאו רמאי את קאמרינן

אמרו לו : אנחנו אמרנו שאין אתה רמאי

אמר רבה בר רב הונא מסתברא לא מייתי איניש חובתא לנפשיה:

אמר רבה בר רב הונא: מסתבר שאין אדם מביא חובה לעצמו