בבא מציעא "אילו מציאות"
פתיחה:
בפרשת אבידה (דברים כ"ב ,ב' ) נאמר:
ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו ל תוך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך אותו והשבותו לו
אם ראית אבידה אסור לך להתעלם ממנה- אלא מחובתך לאספה אל תוך ביתך, והיתה עמך עד דרוש אחיך אותה.
אולם יש אבידה שמצריכה טיפול מיוחד, הקשור בהוצאות כספיות , כגון שמצא בעלי-חיים – וצריך לשמרם , להאכילם ולהשקותם : ופעמים שהבעלים שוהים – מחוסר ידיעה או סיבות אחרות – מלבוא ולדרוש אבידתם, ובינתיים מוטל על המוצא להחזיקה ולשמרה , ומה אם שהייה זאת תימשך חדשים ושנים?
חז"ל השתדלו להקל על המוצא ככל האפשר , וברור שאין להכביד על המוצא, ואין לחייבו בטיפול באבידה לזמן בלתי מוגבל.
ומתעוררת השאלה: מה הנוהג במקרים אלה?
I.
II.
ג . והאם בתנאים מסויימים מותר לו למוצא למכרה – והחזיק בדמיה?
ד . ואם כן , מה יהא בדמים?
המשנה: רישא
כל דבר שהוא עושה ואוכל - אם האבידה היא דבר העושה מלאכה, ושכר מלאככתו דיו לכסות הוצאות מזונותיו , כגון שור או חמור, יעשה ויאכל – יעבוד , ושכר עבודתו ישמש לכלכלתו . כלומר , אם שהו הבעלים ולא באו לדרשו – אל ימכרנו, משום שכל אדם נוח לו בבהמתו שלו , שכבר למד להכירה ואילפה לרצונו.
ודבר שאינו עושה ואוכל – שאין ביכולתו לעבוד ולהשתכר , אבל צריך לפרנסו – כגון עגל או סייח.
ימכור , שנאמר:והשבתו לו(דברים כ"ב, ב'), ראה היאך תשיבנו לו – שים לב שתהא השבה ראוייה לשמה ; ובדבר שאינו עושה ואוכל , אם יחזיקו ויאכילו משלו – יכלה ע"י כך חלק מהקרן , כי סוף סוף הרי יגבה הוצאותיו מהבעלים , וההשבה לא תהא שלימה.
סיפא
ומתעוררת השאלה : בדבר שאינו עושה ואוכל, אם מכרו, וכל עוד שלא הופיעו הבעלים, מה יהא בדמים ? איך לנהוג בינתיים בדמי האבידה ? האם מותר למוצא להשתמש בהם או לאו?
ובזה נחלקו שני תנאים : רבי טרפון ורבי עקיבא . ר' טרפון אומר: ישתמש בהן – המוצא רשאי להשתמש בינתיים בדמים אלה , כל עוד שלא ידוע למי להחזירם . לפיכך – הואיל וישתמש בהן.
אם אבדו – הדמים או נגנבו , חייב באחריותן – נושא הוא באחריות לבטחון הכסף ולשלמותו , כי הרי נהנה ממנו הנאת שימוש , וחייב לשלם את ההפסד מכיסו.
ר' עקיבא חולק על דעה זו , ואומר: לא ישתמש בהן – אסור לו להשתמש בדמים אלה לצרכיו, אלא יניחם אצלו, לפיכך – ועל כן אין להטיל עליו אחריות לבטחונם , ואם אבדו – אינו חייב באחריותן.
מתניתין .כל דבר שעושה ואוכל: אם אבידה זו דבר שיכולין להאכילו את שכר מעשיו , כגון שור וחמור יעשה ויאכל , ולא ימכור אותו המוצא אם שהו בעליו מלדרשו , שכל אדם נוח לו בבהמתו שהכירה בו כבר לימדה לרצונו. ראה היאך תשיבנו לו : שלא תאכילנו חצי דמיו , שאם כן אין זו השבה. לפיכך : מפרש בגמרא. גמרא . ולעולם: וכי עד עולם זקוק זה לטפל בטורה .
שמירה?! שם דמיהן: מוכרן ומניח הדמים אצלו, עגלים וסייחים: דקין, שאין עושין מלאכה. תרנגולין : זכרים, שאין מטילים בצים. כבהמה גסה: שעושה ואוכלת , ומטפל בה שנים עשר חודש, דיכול להאכילה דמי בצים. מטפל : אנשמיטרא בלע"ז . הא דרעיא הא דפטומא . הא דקתני שלשה[חדשים] בארץ מרעה , ובזמן הדשאים , שאין טיפולו מרובה; והא דקתני שלשים[יום] בזמן שאין מרעה , וצריך לפטמה על אבוסה ממה שבבית, הלכך שלשה ימים. דהא אוקימנא בזכרים. שלא יאכיל עגל לעגלים : מן העגלים שנמצא לא יאכיל לו דמי עגל.
גמרא
פיסקא ראשונה
נאמר במשנתנו: " כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל" , והגמרא שואלת ; ולעולם?! האם לנצח , לזמן בלתי מוגבל, חייב המוצא לטרוח באבידה?! ומה אם גם לאחר שנים לא יופיעו הבעלים?
ועל שאלה זו משיב רב נחמן (בר יעקב) בשם שמואל: עד י"ב חודש – עד שנים עשר חודש מיום המציאה חייב בטיפולה, מכאן ואילך מותר למכרה.
סמוכין לפירוש זה מוצאים בברייתא להלן ודרך אגב משמיעה לנו זמני טיפול שונים לבע"ח שונים.
סיוע לרב נחמן מברייתא
כל דבר שעושה ואוכל וכו' מטפל י"ב חודש, מכאן ואילך – מעתה ולהבא, לאחר י"ב חודש , שם דמיהן ומניחן – מעריך הוא את שווים , מוכרם, ומניח את הדמים אצלו.
סיפא
וכאן משמיעה הברייתא דבר נוסף לגבי "דבר שאין עושה ואוכל" שעליו נאמר במשנתנו "ימכר" : ולמדים שאין פירושו ימכר לאלתר – אלא לאחר זמן מסויים , ושיעור הזמן תלוי במידת הטורח הנגרם ע"י בע"ח .
עגלין וסייחין – המוצא עגלים או סייחים , שאינם עושים ואוכלים , משום שעדיין אין מעבידים אותם. מטפל בהן ג' חודשים – ולאחר מכן רשאי הוא למכרם ולהניח דמיהם .
וישנו עוד סוג "אוכלים ואינם עושים" אלא שטרחתם מרובה מזו של עגלים וסייחים , והם אווזין ותרנגולין – זכרים ובהם צריך לטפל שלושים יום בלבד – מה שאין כן בתרנגולות מטילות ביצים , ויכולים להאכילן בדני הביצים.
עד כאן תוכן הברייתא : והיא מסייעת לרב נחמן ש"בדבר העושה ואוכל" מטפל עד י"ב חודש.
מימרת רב נחמן בר יצחק
כדוגמא ל"לדבר שעושה ואוכל" הזכירה הברייתא בהמה גסה , כגון פרה וחמור, רב נחמן בר יצחק בא ללמדנו הלכה חדשה , ואומר: תרנגולת כבהמה גסה - דין תרנגולת , לגבי זמן הטיפול
באבידה , כדין בהמה גסה (פרה וחמור): כי גם היא "עושה ואוכלת" מטילה ביצים , ולכן מטפל עד י"ב חודש.