בבא מציעא "אילו מציאות"
סוגיית שומר אבידה:
מבוא לסוגיה
א . דיני ד' שומרים
ארבעה שומרים הן שומר חינם , השואל, נושא שכר, והשוכר;
שומר חינם נשבע על הכל, והשואל משלם הכל, ונושא שכר והשוכר - נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבידה ואת הגניבה (בבא מציעא, צג, ע"א)
השומרים הם ארבעה - ודיניהם שלושה , כי דין אחד לנושא שכר ושוכר ; חייבים על גניבה ועל אבידה ופטורים על אונסין, כגון שבורה, שבויה , או מתה.
1. שומר חנם
אדם שבידו הופקד פיקדון לשמירה, והוא שומרו ללא קבלת שכר או הנאה איזו שהיא; ואם הפיקדון נגנב ממנו או אבד , ואין צריך לומר נאנס (כגון שהבהמה מתה או נשבתה) הרי הוא נשבע ששמר כדרך השומרים ופטור ( "שומר חינם נשבע על הכל")
2 . שומר שכר (נושא שכר)
המקבל פיקדון לשמירה בשכר - . והואיל וכן חייב לשומרו שמירה מעולה . שומר שכר חייב על
גניבה ואבידה , ופטור על אונסין , לאחר שישבע שבועת השומרים ("נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמין את האבידה ואת הגניבה)
3. השואל
המקבל חפץ מחברו להשתמש בו למשך זמן מסויים ללא שכר שימוש. אדם זה – כל ההנאות שלו , קיבל זכויות בלי חובות , ןחייבתהו תורה על גניבה ואבידה וגם על אונסין (שואל משלם הכל) ; ויהא פטור רק במקרה שהבהמה " מתה מחמת המלאכה" – כי הרי לצורך זה הושאלה לו.
ב. הבעיות הנידונות בסוגיה
במשנתנו נאמר שב"שבר שאין עושה ואוכל " רשאי המוצא למכרו והניח דמיו- , ובבוא הבעלים יקבלו תמורת האבידה את דמי שווייה . ונשאלת השאלה , מה דין דמים אלה עד בוא הבעלים ? האם ישנה למוצא זכות שימוש בהם אם לא?
ומכאן נובעת שאלה אחרת: מהי מידת אחריותו של המוצא לגבי תאונה או נזקים שיארעו לכסף השמור בידו? האם נחשבנו כשומר חינם , כשומר שכר, ואולי כשואל?
שאלות אלה נידונות לכאורה במשנתנו , במחלוקת ר' טרפון ור' עקיבא : " ישתמש בהן" או "לא ישתמש בהן" - כלומר , היש לו בהם זכות שימוש או לא? ואם אבדו – "חייב באחריותן " או "אינו חייב באחריותן" ?
אלא שמהפלוגתא לא ברור במה בעצם מחייבים אותו: האם דינו כשומר שכר וחייב בגניבה ואבידה , או שמא נחייבו גם באונסין כשואל? שכן משום השימוש בדמים אלה , ויכלותו להפיק מהם כל ההנאות – אולי מחשב לגביהם כשואל?
ויש להודות , כי אין בעיה זו ניתנת להיפתר בקלות מתוך משנתנו : והי משמת יסוד לחלוקי הדעות בסוגייה בין ה"הוה אמינא" לבין ה"מסקנא" של הגמרא.
לדעת המקשן , נחלקו התנאים אם לחייבו בגניבה ואבידה או לא – ואילו התרצן (רב יוסף) סבור בגניבה ואבידה " כולי עלמא לא פליגי" (איש אינו חולק) שחייב – ועיקר מחלוקת ר' טרפון ור' עקיבא הוא אם לחייבו באונסין כשואל.
ג.שומר" אבידה " ושומר " דנמי אבידה"
לשם הבנת התפתחות הסוגייה והשתלשלות – יש לשים לב להבדל בין שני המושגים: שומר "אבידה" ושומר " דמי אבידה"
1. שומר אבידה – כהמוצא לא מכר את החפץ , כגון" דבר העטשה ואוכל" ומטפל בו עד בוא הבעלים לדרשו: במקרה זה אסור למוצא להשתמש בו בינתיים לדברי הכל , ואם כן ישתמש – יהא נחשב כשולח יד בפיקדון, הנקרא גזלן.
2. שומר "דמי אבידה " וזהו המקרה הנידון במשנתנו : האבידה נמכרה , הדמים שמורים ביד המוצא והוא אחראי לביטחונם ושלמותם, ובענין היתר – השימוש נחלקו בדעותיהם ר' טרפון ורבי עקיבא .
בהמשך הסוגייה תובא מחלוקת אמוראים , רבה ורב יוסף , בדין " שומר אבידה "
לדעת רבה , הוא נחשב כשומר חינם , שהרי אינו מקבל שכר- טיפול , ואין לו כל הנאה מהחפץ , כי אסור לו להשתמש בו.
אולם , רב יוסף חולק עליו וסובר , שיש לחשבו כשומר שכר: כי אף שאין לו זכות שימוש באבידה , הרי הוא נהנה ממנה הנאת מצווה – כי בשעת עיסוקו וטיפולו בא יהא פטור מלתת נדבה לעני , מדין " עוסק במצווה פטור מן המצווה" והנאת – חיסכון זו בכוחה לשוותו לשומר שכר.
מהתוכן : זכות השימוש בדמי אבידה נחשבת כשימוש למעשה – לגבי החיוב באחריות. מחלוקת רבה ורב יוסף בדין " שומר אבידה": בירור המושג "חייב באחריותן" – האם הכוונה לגניבה ואבידה , או אפילו לאונסין : בירור המושג " אם אבדו" – המוזכר במשנתנו.