בבא מציעא "אילו מציאות"
רש"י:
עד כאן לא פלגי – לעניין להתחייב באבידתו. אלא: משום שכר שימוש מעות, אבל שכר שמירת מצוה , דנימא מגו דלא בעי למיתב ריפתא לעניא, דהעוסק במצוה פטור מן המצווה – לא מחייבין ליה. כנשתמש: לאו דיקא, אלא משום שכר שימוש קאמר, מפני שמותר להשתמש בהן ,
כשומר חינם : ואינו חייב אלא בפשיעה . כשומר שכר: וחייב בגניבה ואבידה , דשומר שכר מצוה הוא, דהעוסק במצוה פטור מן המצוה . כולי עלמא לא פליגי דמחייב: כדין שומר שכר. מאי לפיכך דרבי עקיבא : כיון דאמר לא ישתמש , מהיכא תיסק אדעתין לחויביה דאיצטריך למימר אינו חייב! כדרבה: בפרק הזהב (לקמן נח.) גבי בני העיר ששלחו את שקליהן. בדמי אבידה : שמכרה לאחר שנטפל בה . כמו שאמרו חכמים , אבל מעות אבידה : כגון שמצא מעות בכיס , או שלש מטבעות עשויות מגדלין . מתניתין – אחת.
קושית הגמרא
המקשן מניח, שהמחלוקת היאא אם לחייבו בגניבה ואבידה או לא – אבל באונסין יהא פטור לדברי הכל , אפילו לרבי טרפון : והשתלשלות הסוגיה היא כדלקמן:
עד כאן לא פלגי – עד כאן לא נחלקו התנאים בעניין חיובו באחריות. אלא כשנתמש בהן – אלא משום שכר היתר שימוש שיש לו בדמי האבידה , היינו : משום זכותו של המוצא להשתמש בהם לכשיזדמן לו מקח וממכר, אבל לא השתמש בהן – אבל לולא היתר שימוש כזה, כלומר , אילו היה אסור לו להשתמש בהן. אם אבדו פטור – אזי היה פטור מאחריות במקרה של אבידה , אפילו לדעת ר' טרפון. ומכאן למדים , שרק משום זכות השימוש במעות נטיל עליו חובות שומר שכר – אבל לא בגלל שכר שמירת מצווה! ואם כן לימא תיהוי תיובתא לרב יוסף! – נאמר שתהא מכאן קושיה (תשובה ) לרב יוסף!
והגמרא מביאה מקור דברי רב יוסף, דאתמר – שנאמר (נלמד , נשנה) שומר אבידה – אדם שמצא אבידת חברו ואספה אל תוך ביתו, וכל עוד שהבעלים לא באו לדרשה הרי הוא חייב לטפל בה ולשמרה – והשאלה היא , מה דינו בתור שומר אבידה?
רבה אמר שומר חינם – דינו כשומר חינם , ופטור על גניבה ואבידה, ואינו חייב אלא על פשיעה – כי הרי לא יטון לעולם שכר שמירה מהבעלים , וזכות שימוש באבידה גם כן אין לו.
ורב יוסף אמר כשומר שכר – דינו כשומר שכר, וחייב על גניבה ואבידה , ויהא פטור על אונסין – כגון שבורה, או שבויה , או מתה. ומה שכרו ? שכר שמירת מצווה כי בשעת עיסוקו באבידה פטור מלתת נדבה לעני, מטעם "עוסק במצווה פטור מן המצווה" והנאת חיסכון זו היא שכרו("פרוטה דרב יוסף") דעה זו של רב יוסף סותרת אפוא את משמעות משנתנו , שלפיה רק הנאת היתר שימוש במעות עושתהו לשומר שכר – אל לא הנאת החיסכון הבאה בגלל שכר שמירת מצווה.