|
אזל= הלך אי=אם-= אילמא= אם תאמר אידי= זה איכא= יש אין= כן אינש= איש,אדם אית=יש איתתא= אישה איתמר= נאמר אליבא=לפי,לשיטת אמאי=מדוע. אנא,אנן,אינהו=אני,אנחנו,הם אשכח= מצא (אתא(אייתי=בא אמרינן=אומרים אנו ל אפוקי=להוציא ביטויים אדרבא=[=גדולה מזו], להיפך, מסתבר לומר בדיוק הפך הדברים. אוקימתא=[=העמדה] הסבר למשנה או לברייתא. ה'מעמיד' אותה במקרה מיוחד או לפי שיטה מסויימת. אי איתמר הכי איתמר=[=אם נאמר כך נאמר] הצעת נוסח אחר של דברי האמוראים או סידור אחר של הסוגיה לאחר דחיית נוסח קודם. אי הכי =[=אם כך] פתיחה לשאלה על דברי פירוש או דברי תשובה שנאמרו קודם לכן. אי נמי =[=או גם] פתיחה להצעה אחרת, פירוש אחר או תירוץ אחר. איבעיא להו=[=נשאלה להם] פתיחה לשאלה של הלומדים אל החכמים בבית המדרש איבעית אימא (אי בעית אימא)= [=אם תרצה, אמור] פתיחה לתשובה נוספת, או לביאור אחר לשאלה שנשאלה איידי =[=על ידי, מתוך] בדרך זו מסבירים כי קטע מסוים בדברי התנאים שאין לשונו מדויקת, או שהוא מיותר, יש להבינו מתוך הקבלה לשונית וסגנונית לקטע אחר. כגון: 'איידי דבעי למיתנא סיפא..תנא נמי רישא' [=על ידי שרוצה לשנות בסוף..שנה גם בראש..] איכא בינייהו=[=יש ביניהם] פתיחה להסברת ההבדל המעשי בין שתי דעות, שתי סברות או הגדרות. איכא דאמרי=[=יש שאומרים] פתיחה להבאת נוסח אחר של האמירה או של הסוגיה. אילימא=[=אם נאמר] פתיחה להצעת הלכה, או פירוש, שיידחו לאחר מכן אימא= [=אמור] פתיחה לדברים שיבואו לאחר מכן, קושיה או הצעת תיקון. אימא סיפא= [=אמור הסוף] קרא את סוף המקור, ואז תיווכח שפירושך לתחילתו אינו נכון או שיש בו קשיים. אין הכי נמי =[=כן, כך גם כן] באמת כך הוא כפי שאמרת. כאשר מקשים בתלמוד על דעה מסוימת לעיתים משנה המשיב את עמדתו ומסכים לקבל את העמדה או הקושיה שהובאה לפניו. איתיביה = [=השיבו, הקשה עליו] פתיחה לשאלה ממקור תנאי. איתמר/ איתמר נמי/ איתמר עלה = [=נאמר] פתיחה להבאת מחלוקת אמוראים [=נאמר גם כן] פתיחה למסורת אמוראית נוספת [=נאמר עליה] פתיחה להערת אמורא על משנה או ברייתא אליבא דכולי עלמא=[=על פי שיטת כל העולם] הסבר או פירוש שאינם לשיטת חכם אחד בלבד אלא מוסכמים על הכל או על כל החולקים בעניין מסוים. אמורא=[=מתורגמן] החכם שהיה משמיע בקול רם ומתרגם מעברית לארמית את דרשת הרב לציבור. כינויים של חכמי התלמוד. אמר מר =[=אמר החכם] פתיחה לציטוט פסקה ממשנה או ברייתא שהובאה קודם לכן, ועתה נפנית הגמרא לדיון אמר קרא = [=אמר הכתוב] פתיחה לציטוט מן המקרא (פסוק). אמרי/ אמרי אינשי/ אמרי במערבא =[=אומרים] פתיחה להערה ללא הזכרת שם האומר. [=אומרים בני אדם] פתיחה לפתגם עממי. [= אומרים בארץ ישראל]
בגו=בתוך בי=בית ביש=רע בעא= -שאל,היה צריך ל בר=בן ברתא=בת בתר=אחרי בתרא=אחרון בי=בית בעלמא=נניח ביטויים בדיעבד =[=שנעשה] לאחר שכבר נעשה המעשה. בניגוד ל'כתחילה'. בהדיא קתני לה=[=בפירוש שונה אותה] התנא שונה עניין זה בבירור ולא ברמיזה בלבד. במאי עסקינן =[=במה עוסקים אנו] במה דברים אמורים, באיזה מקרה מדובר. במאי קמיפלגי=[=במה חלוקים] מה הם טעמיהם של החולקים. שאלה זו נשאלת כאשר ברור ההבדל המעשי בין הדעות אך לא ברור הבסיס העקרוני למחלוקת. במה דברים אמורים (בד"א) =במקורות תנאיים, פתיחה לסיוג קביעה קודמת שאינה חלה בכל מקרה. בעי/ בעיא (בעיה) =[=שאל] העלאת בעיה [=שאלה] מצורות היסוד של הדיון התלמודי. ברייתא =[=(משנה)חיצונית] שם כולל למקור תנאי שלא הוכנס למשנה של רבי יהודה הנשיא בשלמא =[=בשלום, נניח] פתיחה לתמיהה, כאשר מציינים תחילה את העניין המובן. א. כאשר פרט אחד מובן והאחר קשה. ב. כאשר ההלכה נוחה לשיטת חכם אחד וקשה לשיטתו של האחר.
גברא=איש גמר=למד גמור=למד ביטויים גברא אגברא קא רמית=[=אדם על אדם אתה מטיל?] תמיהה על קושיה שהקשו על אמורא מדברי אמורא אחר. גופא =[=הגוף] לגופו של עניין. פתיחה לדיון בהלכה שהובאה בעת הדיון הקודם ועתה נפנית הגמרא לברר אותה לגופה. גמירי=[=למדים] פתיחה להבאת דבר שנלמד במסורת גמרא =[=לימוד] ביטוי לציון דבר שאין לו ראיה מן הכתובים אבל ידוע היה ומקובל במסורת גמרינן =[=למדים אנו] מסורת בידינו.
דביתהו=של ביתו-אשתו דהבא=זהב דוכתא=מקום דומיא=דומה דידי, דידיה=שלי,שלו דילי, דילך=שלי, שלך דכר=זכר דלמא=שמא ביטויים דאורייתא =[=מן התורה] מצווה שמקורה בתורה שבכתב. דאמרי תרווייהו=[=שאמרו שניהם] לעיתים בא להדגשת הסכמה במקרה זה בין אמוראים החלוקים כרגיל. דבי =[=של בית] הכוונה לתלמידי בית מדרש מסויים דייקא מתניתין =[=מדויקת משנתנו] ניסוח המשנה בדרך הדיוק מסייע ל... דייקא נמי, דקתני =[=מדויקת גם כן, שהרי הוא שונה..] פתיחה להבאת ראיה, מתוך דיוק בלשון המשנה. דרבנן =[=של רבותינו] מדברי חכמים. הלכה שמקורה אינו בדברי תורה אלא בתקנתם של חכמים
האידנא=עכשיו הדדי =זה לזה הדר = חזר הוה = היה היינו = זה הוא היכי= איך הכא =כאן הכי =כך הלכתא =הלכה הני =אלה השתא =עכשיו התם =שם הוה אמינא =הייתי אומר הדא הוא =זה הוא העבודה =לשון שבועה: נשבע בעבודת הקרבנות. ביטויים הא איתמר עלה =[=הרי נאמר עליה] פתיחה להבאת פירוש אמוראי למשנה או לברייתא שעל ידו מתבטלת ההנחה או ההבנה שעל פיה הקשינו קודם לכן. . הא גופא קשיא =[=זו עצמה קשה] בהלכה זו גופה יש סתירה פנימית, בין תחילתה לסופה.. הא לא קשיא =[=זו לא קשה] קושיה זו אינה קשה, ואם יש קושי הרי הוא מצד אחר. . הא לן והא להו =[=זו שלנו וזו שלהם] תירוץ לסתירה בין הלכות שונות הלכה זו שלנו והלכה זו שלהם. . הא קא משמע לן =[=זאת – זה משמיע לנו] הלכה (חידוש) זו בא החכם להשמיע לנו. . והא תניא (והתניא) =[=והרי שנויה] א. כרגיל קושיה מתוך דברי הברייתא. ב. לעיתים כסיוע מן הברייתא. כיוצא בו; והתנן = והרי שנינו, במשנה. הדא הוא דכתיב (הה"ד) =[=זה הוא שכתוב] פתיחה להבאת פסוק, לסייע לדרשה קודמת. הדר ביה ר' =[=חזר בו ר'..] פעמים שמסבירים כך סתירה בדבריו של חכם שחזר בו מדעתו. הוא אמינא =[=הייתי אומר] פתיחה להבאת אפשרות שמוכח לאחר מכן שאינה נכונה היכי דמי =[=איך הוא דומה, נראה] שאלה הבאה לברר ולתאר את המקרה או המצב המיוחד בו נאמרו הדברים. היכי קאמר =[=איך הוא אומר?] מהי כוונת דבריו? על איזה מקרה בדיוק הוא מדבר? הכא במאי עסקינן =[=כאן במה אנו עוסקים] פתיחה לאוקימתא, הסבר הבא כרגיל כתירוץ לקושיה: המשנה או הברייתא עוסקת רק במקרה מסוים או בתנאים מיוחדים. |
הכי קאמר (ה"ק)
=[=כך הוא אומר], כך יש להבין את דברי האומר. פתיחה להגהה או לפירוש חדש של ההלכה, המתרץ את הקושיה.
הלכה למשה מסיני =הלכה קבועה ומקובלת מדורות. והלכתא =[=והלכה] סיכום של התלמוד לבעיה הלכתית שלא נפתרה קודם לכן במהלכו של הדיון. הניחא ל.. אלא ל.. מאי איכא למימר? =[=(הלכה) זו נוחה לר'.. אלא לר'.. מה יש לומר?] קושיה לאמורא מתוך ברייתא. הני מילי (ה"מ, הנ"מ) =[=דברים אלו] פתיחה להגבלת דברי הלכה שהוזכרו קודם לכן; דברים אלה שנאמרו הם רק במקרים מסוימים ואילו במקרים אחרים הדין שונה.
ביטויים ואידך =[=והאחר] כלומר, מה אומר על זה האחר, בעל הדעה המנוגדת? ולא היא =פתיחה לדחיית של דברים שנאמרו קודם לכן.
זבן =קנה זוזא =דניר זוטרא =קטן זמינין =לפעמים זיל =לך ביטויים זה הוא שאמר הכתוב (זהש"ה) =ביטוי במדרש אגדה, פתיחה להבאת פסוק המסייע לדעה שנאמרה קודם. זו אף זו קתני =[=זו אף זו שנה] תירוץ לשאלה מדוע יש במשנה או בבריתא פסקה המובנת מעצמה שלא הוצרכה לפרשה. זו ואין צריך לומר זו קתני =[=זו ואין צריך לומר זו, שנה], מן הכבד אל הקל, תחילה מובא המקרה המסובך ואחריו הקל.
חדתא =חדש,חדשה > חזא =ראה חייש, חיישינן =חושש,חוששים חמרא =יין חמרא =חמור ביטויים חסורי מחסרא והכי קתני =[=חסור חסרה (המשנה) וכך הוא שונה] פתיחה לתירוץ קושי על ידי הוספת מילים.
טעמא =טעם (נמוק סיבה) טפי =יותר ביטויים טעמא מאי =[=הטעם מהו] פתיחה לקושיה על ידי דיוק בלשון המקור.
יומא =יום יליף =למד יתמא, יתמי =יתום, יתומים יימר =יאמר ינוקא =תינוק יתיב =ישב יתמי =יתומים ביטויים יכול ..תלמוד לומר .. =במדרש הלכה; הבאת אפשרות להבנה מטעה של הפסוק (יכול ש..) ופתיחה לציטוט הפסוק המבסס את הפירוש הנכון (תלמוד לומר..) יתיב ר' ..קמיה דר'.. =[=ישב ר'..לפני ר'..] הראשון הוא תלמיד היושב לפני רבו.
כותיה =כמותו כי =כמו ,כאשר כתיב =כתוב ביטויים כדתניא =[=כפי ששנוייה (ברייתא)] פתיחה להבאת ברייתא לסיוע. וכן, 'כדתנן' [=כפי ששנינו ב(משנה)] כהאי גוונא =[=כגון זה] באופן מיוחד זה, בתנאים המיוחדים הללו. (=כעין זה) כולהו סבירא להו =[=כולם סבורים כי..] ר' פלוני ופלוני ופלוני מסכימים לעקרון או להלכה המובאת בהמשך כולי עלמא =[=כל העולם] כל החכמים שנחלקו בעניין זה לפני כן. הכל, דעת הכל, הציבור הרחב. כי אתא ר' =[=כאשר בא ר'..] לרוב מתייחס להגעתו של חכם מארץ ישראל לבבל. כי פליגי =[=כאשר נחלקו] המחלוקת היא רק במקרים הבאים.. וכי תימא =[=ואם תאמר] פתיחה לשאלה רטורית. כל כמיניה =[=הכל ממנו?] וכי בכוחו לעשות או לומר כך? וכי נאמן הוא בטענתו זו? כל שכן ש.. =[=בודאי ש..] סיום של לימוד קל וחומר; אם בעניין א' הדין כך, בודאי (כל שכן) שיהיה כך בעניין ב'. כמאן סבירא ליה =[=כמי סבור הוא] לפי שיטת איזה תנא אמר את דבריו? כמה דאת אמר (כמד"א) =[=כפי שאתה אומר] במדרש אגדה; פתיחה להבאת פסוק המסייע לדברים שנאמרו. כתנאי =[=כתנאים] תליית מחלוקת אמוראים במחלוקת תנאים.
לאו =לא,האם לא ליכא =אין לישנא =לשון לית =אין לן =לנו ביטויים לא, צריכא =[=לא, צריכה (היא ההלכה)], תשובה לשאלת 'פשיטא' ההלכה אינה מובנת מאליה וצריכים אותה. לא כל שכן =[=בוודאי, ובוודאי] סיום של לימוד 'קל וחומר'. לא שנו, אלא.. =פתיחה של סיוג הלכה והעמדתה במקרה מסוים. לא שנו הלכה זו – אלא.. במקרה מסוים אבל במקרים אחרים.. הדין הוא שונה. (בלשון התנאים: במה דברים אמורים) לאו מילתא היא =[=אין זה דבר] ביטוי של דחייה לדעה שנאמרה, משום שיש נימוקים מכריעים נגדה, ולכן מה שנאמר אינו דבר של ממש. לאתויי מאי? =[=לרבות מה?] מה בא קטע, מלה, משפט זה להוסיף על מה שידענו קודם לכן. לאפוקי =[=להוציא] למעט, להוציא ממה שנאמר קודם. לימא=[=נאמר (האם נאמר)] פתיחה להצעה הנדחית בסוף הדיון (ברוב המקרים). לימא בהא קמיפלגי=[=נאמר שבזו הם חלוקים] פתיחה להסברת מחלוקת תנאים. לימא מתניתין דלא כר' .. =[=נאמר שמשנתנו אינה כר'..] פתיחה להבאת דברי תנא המנוגדים למשנתנו, כדי לקבוע שמשנתנו אינה לשיטתו. לישנא, לישנא אחרינא=[=לשון, ניסוח], [=לשון אחר] פתיחה להבאת נוסח אחר של אותו עניין. למאן/ למאן דאמר =[=למי] לשיטת מי, לפי איזו שיטה יתפרשו הדברים. [=לשיטת מי שאמר]כרגיל, שיטה זו מפורשת במקום אחר בתלמוד. לעולם=פתיחה להעלאה מחדש של תירוץ או פירוש שהובא קודם לכן ונדחה – אגב תירוץ הקשיים שהתעוררו עליו.
מאן =מי מיא =מים מיהא =בכל אופן, על כל פנים מילא, מילי =דבר, דברים מילתא =דברי מכדי =ברי מנא לן =מניין לנו מסאנא =נעל מעלי =ערב מר =אדון מתא=עיר ,מקום משכח =מוצא ביטויים מאי איכא למימר= [=מה יש לומר] סיומה של שאלה; לפי חכם אחד האמירה מובנת אבל לפי חכם אחר מה יש לומר? מאי בינייהו = [=מה ביניהם] מה ההבדל המעשי בין שני הטעמים שניתנו. והתשובה תהיה: איכא בינייהו ? מאי חזית =[=מה ראית] מדוע העדפת סברא או קביעה מסוימת? מאי טעמא = [=מה הטעם] מהי סיבת ההלכה או מהו מקורה במקרא (ל)מאי נפקא מינה = [=מה יוצא ממנה] איזו תוצאה מעשית יש לקביעה זו מאי קסבר = [=מה סבר?] שאלה לבירור טעם הדברים או הבסיס העקרוני שעל פיו נאמרו. מאי קאמר = [=מה הוא אומר] מה משמעות הדברים. הערת הגמרא כאשר דברי המקור אינם מובנים. מאי שנא = [=מה שונה?] תמיהה על הלכה שונה (בשני דברים הנראים דומים): מהו ההבדל? מה המיוחד בעניין זה? מאן דהוא=[=מישהו] לפעמים מביאים דבר מאת 'מאן דהוא' – אדם שמטעם כלשהו לא רצו להזכיר או לא ידעו את שמו. מאן דכר שמיה =[=מי זכר שמו] תמיהה על פרט שלא הוזכר בראשית הקטע, ומופיע בסופו. לעיתים התשובה פותחת: 'חסורי מחסרא והכי קתני'. מאן חכמים: ר' .. = [=מי (הם) 'חכמים': ר'..] זיהוי של ההלכה שנאמרה בצורה סתמית, בשם 'חכמים', כשיטתו של חכם מסוים מהו דתימא.. קא משמע לן = [=מהו שתאמר..משמיע לנו ש..] שיטת הסבר לדברים שנראים מיותרים: היינו חושבים ... לכן משמיע לנו מימרא =[=אמרה] אמירה של דברי האמוראים בניגוד למשנה או ברייתא. מיתיבי =[=משיבים] חכמי התלמוד (סתמא דגמרא) מקשים על דברי אמורא. מנא הני מילי (מנהני מילי)= [=מהיכן דברים אלה] מה המקור בתורה לדברים שנאמרו. מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר? = [=מתחילה מה חשב ולבסוף מה חשב?] כאשר חכם מסוים משנה את דעתו, שואלים לנימוקים שהיו בתחילה ובסוף. מערבא = [=המערב], כינוי לארץ ישראל בתלמוד הבבלי, מכיוון שהיא מצוייה מערבה לבבל. מציעתא = [=האמצע] החלק האמצעי של המשנה או של משפט. 'בבא מציעא'= שער אמצעי. מר=[=אדון] פניית כבוד של תלמיד לרב או שני חכמים זה לזה. כינוי למספר חכמים שלא נקראו רב (מר שמואל, מר עוקבא..) שם פרטי או כינוי שנתפס. |
מתני= [=משנה, שונה] א. שונה דברים ממקורות תנאיים.
ב. מלמד משנה, בעיקר לצעירים.
מתניתא=[=משנה] בדרך כלל הכוונה למשנה חיצונית, ברייתא. מתניתין= [=משנתנו] א. בדרך כלל הכוונה למשנתו של רבי (ר' יהודה הנשיא). ב. לעיתים מכוונת המלה למשנה שעליה מושתתת הסוגיה הנדונה. מתקיף לה=[=מתקיף אותה] מקשה על דבר מכוח הסברה וההגיון בלי להסתמך על ראיה מן המקורות.
נחת= ירד נטר =שמר נמי =גם כן נסב =לקח(נשא אשה) נסק= עלה נפק.נפקא=יצא, יוצאת נפשיה= עצמו נקט =אחז,החזיק ניהלה =לה נחית =יורד ניחא =נוח ביטויים נימא = [=נאמר] פתיחה להצעה הנדחית בהמשך. = לימא. נפקא מינה = [=יוצאת ממנה] מסקנה מעשית הנובעת מקביעה מסוימת. יבוא כתשובה לשאלה: מאי נפקא מינה? נקטינן = [=אוחזים אנו, מקובל בידינו] פתיחה להבאת כלל או מעשה הידוע מן המסורת.
סבר= חשב סגי= די,מספיק סהדא,סהדי= עד,עדים סהדותא=עדות סיפא= סוף סלק= עלה סלקא דעתך= עולה על דעתך סני= שנוא ביטויים סברא=[=סברה] א. הבנת ההלכה וטעמה (בניגוד לקבלת מסורת בלבד, 'גמרא') ב. דבר שההגיון מחייבו, אף שאין לו סימוכין במקורות. סוגיא =[=מהלך הלכה] נושא מסוים שנערך בו דיון לעצמו (מהווה קטע בתלמוד). סיפא = [=הסוף] החלק האחרון או החלק המאוחר יותר של המשפט או של המשנה. סלקא דעתך =[=עולה על דעתך] יכול היית לסבור. היית יכול לטעות ולומר.. ולכן צריך הי לפרש כי .. . ולעיתים מופיע כתמיהה: עולה על דעתך? לומר כזה דבר?! סתם משנה = משנה או חלק ממנה שלא נזכר בה שם התנא שאמרה. לרוב משנה כזו מבטאת את דעתו של העורך – רבי. סתמא דגמרא = [=התלמוד סתם] דברים שנאמרו בתלמוד בלי הזכרת שם האומר.
עובדא=מעשה על= נכנס עלמא=העולם עבד עובדא =[=עשה מעשה] נהג הלכה למעשה. על אחת כמה וכמה =[=בוודאי ובוודאי, ברור עוד יותר] סיום של לימוד 'קל וחומר': אם בעניין ..הדין כך הרי בעניין.. בוודאי ובוודאי שהדין כך.
פלגא =חצי פלוגתא =מחלוקת פשיטא =פשוט,מובן פרהסיה =רבים ביטויים פירוקא =[=פירוק, תירוץ] יישובה של קושיה או סתירה. פלוגתא =[=מחלוקת] נושא זה שנוי במחלוקת. 'בפלוגתא'. פשוט מיהא חדא =[=פתור על כל פנים אחת] כאשר יש שורת בעיות קרובות שאין להן פתרון מציעים זאת לעיתים. פשיטא =[=פשוטה, מובנת] ביטוי של תמיהה וקושיה; הרי פשוטה היא! תמיהה על הבאת הלכה המובנת מאליה. לעיתים; בא בראש משפט כפתיחה להבאת חלק מהבעיה שפתרונו ידוע לנו: זה פשוט אבל זה.. פתר לה =[=הסביר אותה] לשון מדרש אגדה; חכם פלוני הסביר את המקרא בנושא ..
צלותא =תפילה צריכא =צריך ,נחוץ ביטויים צורבא מרבנן =[=צורב מן החכמים] כינוי לחכם צעיר צריכא (צריכי) צריכותא =[=צריכה, (צריכים). המשנה, המימרא צריכה היא ואינה מיותרת מפני שיש בה חידוש או שאם לא היתה נכתבת בפירוש היה מקום לטעות. צריכא למימר? =[=צריכה לומר?] כיוון שכבר נאמר עניין דומה, היש צורך לומר גם הלכה זו? הרי היא מובנת מאליה!
קאמר =אומר קאי =קם קולא =הקלה,קל קושטא =אמת קטל =הרג קמא =ראשון קמי,קמיה =לפני,לפניו קרא =מקרא קשיא =קשה קא משמע לן =קמ"ל – משמיע לנו קיימא לן=קיימת לנו, מקובל וידוע לנו (מסורת) ביטויים קא משמע לן (קמ"ל) =[=משמיע לנו] סיום של 'צריכותא‘; כיוון שהיה מקום לטעות, משמיע לנו עניין זה. קיימא לן (קי"ל) =[=קיימת לנו] מקובל בידינו, ידוע לנו. קרי =[=קרא] הצעה לקריאה שונה של הכתוב שעל ידה מתיישבת הקושיה. קשיא =.[=קשה] בסיום דיון, הקושיה קיימת ולא נפתרה. קשיא רישא אסיפא =[=קשה ההתחלה על הסוף] יש סתירה בין ראשית המשנה/המשפט וסופה קתני =[=שונה] התנא שונה הלכה במשנה או בברייתא.
רבנן =רבותי,חכמים רחם =אוהב רחמנא =הרחמן (כינוי לאלהים) רישא =ראש רמי =משליך, מטיל (מראה סתירה) ביטויים רב =א. תואר של כל אמורא בבלי. ב. כינויו של ר' אבא בר אייבו, גדול חכמי בבל בדור הראשון. רבי =א. תואר לחכמי ארץ ישראל (תנאים ואמוראים) ב. כינויו של רבי יהודה הנשיא. רבן =[=רבנו] התואר של נשיאי הסנהדרין בארץ ישראל. רבנן =[=רבותינו] א. כינוי לדעה שבמשנה שלא נזכר שם אומרה (ובלשון המשנה 'חכמים'. ב. דעת הרבים (או דעה מקובלת) בניגוד לדעתו המפורשת של אדם יחיד. ג. כינוי כוללני לחכמי הישיבה. רחמנא =[=האוהב הרחמן] הקדוש ברוך הוא. אך לעיתים הכוונה לדבריו בתורה, ומשמעו; דברי תורה. כגון: רחמנא אמר, אמרה תורה, כתוב בתורה. רמי =[=מטיל מעמת] פתיחה להבאת סתירה בין שני מקורות שווי תוקף. (משנה על משנה, ברייתא על ברייתא..) רמי דר' .. אדר'..=[=הטל (דבריו) של ר'.. על (דבריו) של ר'..] פתיחה להבאת שני מקורות סותרים שנאמרו בשם אותו חכם רמי קראי אהדדי =[=הטיל פסוקים זה על זה] הביא שני פסוקים הנראים כסותרים זה את זה. ורמינהו =[=הטל אותן, עמת ביניהן] פתיחה להבאת מקור הסותר את המקור הקודם. רומיא =[=הטלה, עימות] הבאת סתירה בין שני מקורות שווי תוקף; שתי משניות, שתי ברייתות, שני פסוקים.
שבק,שבקהו =עזב.עזבהו שדא =זרק שית =שש שכב =שכב (לשון נקייה למות) שמיא =שמים שפיר =יפה שרא =התיר שעתא =שעה ביטויים שאני =[=שונה] יש שוני בין המקרים. פתיחה לתירוץ המחלק בין המקרים ובכך מסביר את השוני בין ההלכות. שמע מינה (ש"מ) =[=למד ממנה, הסק ממנה] א. בתחילת משפט: פתיחה למסקנה מתוך ההלכה. ב. בסוף משפט: סיכום כי ההנחה או ההסבר אכן נכונים ומתקבלים. שמע מינה תרתי (תלת) =[=למד ממנה שתיים (שלש)] אפשר להסיק מן העניין הקודם שתיים (שלש) הלכות. שמעתא =[=שמועה] דברי ההלכה של האמוראים. להבדיל מברייתא (תנאים) ומדברי אגדה. שנה =[=לימד הלכה] בעיקר כאשר למד ושנה מדברי תנאים. שפיל לסיפא דקרא =[=רד לסופו של הכתוב] עיין בחלקו השני של הפסוק שהבאת ושם תוכל למצוא תשובה לדבריך.
תו =עוד תלת =שמונה תמני =מיטה תנא =שנה תנו רבנן =שנו חכמים תקף =החזיק תרי.תרתי =שניים,שתיים תרץ =יישר,פתר בעיה ביטויים תא שמע (ת"ש)=[=בוא ולמד] פתיחה להבאת מקור לשם הוכחה, כסיוע, כקושיה או כפתרון. ותו ליכא?=[=ועוד אין?] האם הרשימה היא מלאה ואין להוסיף עליה? תיובתא =[=תשובה] סתירת דברי האמורא והשבתם (דחייתם). כרגיל יתבצע על ידי הבאת מקור תנאי הסותר את דברי האמורא. תיובתא דר'.. תיובתא=[=התשובה על (דברי) ר'.. תשובה (ניצחת) היא] הדברים נדחו מן ההלכה. תינח... מאי איכא למימר =[=תנוח .. מה יש לומר] נניח במקרה מסויים.. אבל במקרה אחר מה יש לומר. תיקו=[=תעמוד] מילת סיכום לבעיה שלא נפתרה. תיקו = תישבי (אליהו) יתרץ קושיות ובעיות תלמוד לומר (ת"ל) =מילת מפתח במדרש מקראות: הכתוב בא ללמדנו ש.. תנא (שם) =[=השונה] א. כינוי לחכם בתקופת המשנה (תנאים). ב. בתקופת התלמוד: תוארו של אדם הבקי במשניות וברייתות שזכר אותן בעל פה ותפקידו היה להרצות את המסורות לפני הלומדים. תנא (פועל) =[=שנה] שנה דבר הלכה, בעיקר מדברי המשנה או הברייתא. תנא קמא (ת"ק) =[=השונה הראשון] הדעה שהובאה בראש המשנה ללא שם אומרה. [=השונה האחרון] הדעה האחרונה מדעות התנאים שבמחלוקת. תנא דבי ר' .. =[=שנה (החכם) של בית ר'..] פתיחה להלכה שנמסרה על ידי חכם מבית מדרש של ר'.. . תנא דידן =[=תנא שלנו] התנא ששנה את משנתנו, להבדיל מהתנא של המשנה (ברייתא) אחרת. תנא ושייר=[=שנה ושייר] התנא לא מנה את הפרטים כולם, ומה שהביא לא הביא אלא דוגמאות תנאי היא =[=(מחלוקת) תנאים היא] תנאים כבר נחלקו על כך תנו רבנן (ת"ר) =[=שנו רבותינו] פתיחה להבאת ברייתא. תני=[=שונה] א. לומד הלכה. ב. פתיחה להבאת ברייתא תניא=[=שנויה] פתיחה לברייתא תני תנא קמיה דר' ..=[=תנא חוזר על המשניות לפני ר' ..] |
כל הזכויות שמורות להרצל משה יולי 2003