ביולוגיה שימור חום


וויסות טמפ' בפויקולותרמים.- לתנועתם במרחב יש השפעה על טמפ' גופם בבוקר חשופים לשמש ולחום (נחשים ולטאות.) במשך היום מסתתרים תחת לסלעים בקרירות אפילו לטאה מידברית אינה יכולה לעמוד בחום של יותר מ 45 מעלות. חרקים אין באפשרותם להניע את כנפיהם במהירות מספקה כשהאוויר קר לכן מעלה הוא את חום איבריו על ידי התכווצויות רעד. העליה יכולה להגיע עד 15 מעלות מטמפ' האוויר. בעלי חיים הומותרמיים. חום גוף קבוע של 37 מעלות עם סטיה של 1 מעלה. חוץ מעופות 42 מעלות. אדם- בין 27 עד 31 מעלות יכול אדם ערום לחיות ללא סבל מטמפרטורה מתחת לזה תהינה צמרמורות מעל לזה הזעה. חום זה מאפשר לחום המטבולי להתנדף ללא בעיה.בטמפ' נמוכה יותר זרימת החום יותר מהירה לכן הגוף מתקרר .לכן מופיעה תופעת הצמרמורת. מעל 31 מעלות פלטת החום גבוהה מיכולת הסביבה לקלוט אותו לכן מתחיל הגוף להזיע. בתחום הניטראליות התחתון הגוף משתדל לשמור על חום הדם על ידי צימצום הזרמת הדם לרקמות החיצוניות .בתחום העליון ההזרמה היא לתחום העור כדי לקרר את הדם.מתאים לתחום צר מאוד. מרכז לוויסות החום. אצל אדם מרכז זה ניקרא היפותלמוס שבבסיס המח. מרכז זה משדר על מצוקת קור ומפעיל צמרמורות או הזעות .להפעיל צמרמורת יש צורך רק בקרור של ההיפוטלמוס. התנשמות- הגברת קצב נשימה .אצל כלב אין כמעט הזעה רוב עודפי החום מוצאים על ידי התנשמות המופעלת מההיפותלמוס.עם הגברת הקצב מגיעים מס' ההתנשמויות מ 30 עד 300. גורר להפחתת דו תחמוצת הפחמן בדם. אינו משפיע על הכלב כמו על אדם-חוסר איזון ואף מוות. מנגנון נוסף לאיבוד חום הרטבה של הגוף על ידי רוק. -קנגרו חתולים בעלי חיים קטנים אינם מתנשפים ואינם מזיעים אלא בורחים אל מתחת לסלעים למקום קריר.. איזון החום נעשה על ידי פרווה באזורים קרים. אין באפשרותם לפצות איבוד חום על ידי אכילה כמות המזון שהוא יצטרך תהיה אסטרונומית. כלב אסקימו אינו מרגיש קור רק אם הטמפ' תרד מתחת ל30-. ורק אז הוא מתחיל להעלות את המטבוליזם שלו על מנת לצבור אנרגיה. בחיות מיים קרים כלב ים אין תועלת בפרווה לכן הפרווה שלהם היא תת עורית ומהווה למעשה שכבת שומן. הפרווה החיצונית באה בעיקר לשמור על העור. ללוויתנים אין צורך בהגנה על עורם כיוון שאינם מגיעים למגע עם החוף. וויסות אצל עופות: אין בלוטות הזעה לא ברור עד היום מנגנון זה בעופות. אתר ניסיוני אם יעלה בידי ארחיב ואשפץ להאדיר שם שמיים ובא לציון גואל היברנאציה: תרדמת חורף של בעלי דם חם : הורדת קצב פעילות הגוף טמפ' חילוף חומרים,נשימה,קצב הלב. ידועים שלוש קבוצות : אוכלי חרקים. עטלפים, מכרסמים. (אוגרים סנאים,) דב אינו ישן אמיתי כיוון שטמפ' הגוף שלו נישארת גבוהה. יש לו מאגרים גדולים וממילא פעילותו איטית יחסית לבעלי חיים גדולים.ירידה של תיצרוכת החמצן למאית מהרגיל. טמפ' דומה לטמפ' הסביבה עד ירידה אל מיתחת לנקודת הקיפאון ואז הוא מתעורר. עטלפים ישנים מידי יום מפסידים את חום גופם. ומתעוררים לפעילות חום גופם מתיצב. עופות: ישנה בעופות תרדמה תחמס מדברי. הקוליברי ניזון מצוף מוריד מידי יום את טמפ' גופו על מנת שיוכל לישון ללא זאת לא יכול להשלים לילה ללא מזון. מחליפי חום לוויתן מוסר חום מהעורק לווריד מיבנה סכמתי של וורידים מסביב לעורק.באדם כנ"ל מסירת חום מהעורקים לוורידים בקור ומהעורקים לעור בחום. טמפרטורה בבעלי חיים. * הולכת החום נעשת מטמפרטורה גבוהה לטמפ נמוכה. * הפסד הטמפרטורה מגוף אחד לגוף שני גודל ככול שהפרש הטמפ' בין שני הגופים גדול. שני סוגים של בעלי חיים קיימים בעולם פויקולותרמים -משני חום מאוזנים עם חום הסביבה. שילשול דג זוחלים הומיאותרמים -קבועי חום. בעלי טמפרטורת גוף קבועה בעלי חיים מכל מיגוון ביתי הגידול חיים בטמפרטורה של 37 מעלות רק מעט מהם מסוגלים לחיות מעל 50 מעלות נבגים של חידקים יכולים לעבור אף חימום של 120 מעלות הומיאותרמים נעזרים בשינת חורף על מנת לברוח מטמפרטורה נמוכה ואז יורדת גם טמפרטורת גופם אתר ניסיוני אם יעלה בידי ארחיב ואשפץ להאדיר שם שמיים ובא לציון גואל פויקולותרמיים- חוץ מעופות ויונקים כל שאר בעלי החיים אינם מווסתים את חום גופם והוא נישאר צמוד לחום הסביבה יש ביכולתם לאזן את חום גופם בשינוי מקום בתוך סביבתם הקרובה. בעל חיים יכפיל כל 10 מעלות את פעילותו המטאבולית משמע בין 30 ל - 40 מעלות תהיה העליה זהה לעליה שהיתה בין 0 ל 30 טמפרטורות קטלניות.- על פי רוב טמפרטורה לתאלית היא 45 מעלות. המעינות מיים חמים יש זחלי יתושים החיים בטמפ' של 50 מעלות. בדרך כלל שוכני ימים טמפרטורת הגג שלהם היא 35 מעלות. בעלי חיים ארקטיים ימותו בהגיע הטמפרטורה ל10 מעלות. משך זמן שהות בעל החיים בטמפ' גבוהה חשוב מאוד לכן יש ליחס טמפ' ליחידת זמן שהיה. דנאטורציה -שינוי מיבנה החלבון עקב חום. אינזימים מגיעים לדנאטורציה ב50 מעלות לכן קשה להבין מדוע מת דג הארקטי בטמפ של 10 מעלות ברור ששהיה ממושכת בטמפרטורה גבוהה תגרום נזק מיתמשך ברקמות שאין דרך באיחויוהשפעת קור: ירידה הדרגתית בטמפ' המיים תגרום לירידה בפעילות של בעל החים והוא יכנס אט אט לתרדמה. דגים טרופיים חייבים לחיות בטמפ' של 25 מעלות קרור המיים מתחת לטמפ' זו תביא למותם של דגים אלה. לעומתם דגי הקטבים חיים בטמפ' הקרובה לטמפ' הקיפאון וחימומם לטמפ' של +10 תביא למותם. רבים מהם מסוגלים לסבול יירידה של טמפ' עד להקפאת הרקמות ולהיווצרות קרח בתאים הווצרות קריסטאלים(גבישים) אלה יכולה לשבור את קרום התא ולגרום למוות. ישנם בעלי חיים שהוקפאו לטמפ' של 269- מעלות וכשהפשירו אות נישארו בחיים התאקלמות: יכולת להתרגל לטמפ' קיצונית. גבולות ההתאקלמות הן גבול הלטאלי גבול לתאלי עליון לדג שגודל ב 0 מעלות הוא 27 .ולדג שגודל ב 36 מעלות הוא 41 . אין שינוי בגבול הלתאלי אם טמפ' הגידול תהיה יותר גבוהה. טמפ' גידול של 17 מעלות נותנת גבול תחתון של 0 מעלות אך גבול תחתון של דג שגודל בטמפ' גבוהה הוא 17 מעלות .

mona

© כל הזכויות שמורות להרצל משה יולי 2003