והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה מה רב טובך אשר-צפנת ליראיך. פעלת לחוסים בך נגד בני אדם: מה יקר חסדך אלוהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון: ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם: טוב שם טוב משמן טוב ויום המוות מיום היולדו: סוף דבר הכל נשמע את -האלוהים ירא ואת-מצוותיו שמור כי-זה כל- האדם: יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם: מנוחה נכונה. בישיבה עליונה. במעלת קדושים וטהורים. כזוהר הרקיע מאירים ומזהירים. וחילוץ עצמים. וכפרת אשמים. והרחקת פשע. והקרבת ישע. וחמלה וחנינה. מלפני שוכן מעונה. וחולקא טבא לחיי העולם הבא. שם תהא מנת ומחיצת וישיבת נפש השם הטוב המרוחם יוסף משה בן שרה ואברהם רוח יהוה תניחנו בגן עדן מלך מלכי המלכים ברחמיו ירחם עליו. ויחוס ויחמול עליו. מלך מלכי המלכים ברחמיו יסתירהו בצל כנפיו ובסתר אהלו לחזות בנועם יהוה ולבקר בהיכלו. ולקץ הימין יעמידהו. ומנחל עדניו ישקהו. ויצרור בצרור החיים נשמתו. וישים כבוד מנוחתו. וילוה אליו השלום ועל משכבו יהיה שלום. כדיכתיב יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. הוא וכל-בני ישראל השוכבים עמו בכלל הרחמים והסליחות. וכן יהי רצון ונאמר אמן:

א הדף הבא > ב הדף הבא > ג הדף הבא > ד הדף הבא > ה הדף הבא > ו הדף הבא


מבוא
מבוא "שיעור קומה" כל היודע שיעורו של יוצר בראשית מובטח לו שיהיה בן העולם הבא. לא כל יהודי בתקופה הזו עולה לשמיים ורואה את ההיכל. ולכן מי שעלה וראה את העליונים האליטה, ירדו וכתבו את רשמיהם ב"שיעור קומה". זוהי חוויה לא ישירה אלא דרך טקסט. הקורא לומד את מה שאחרים ראו. החוויה של קריאה יכולה להחליף את החוויה הויזואלית כי יש סוג של לימוד טקסט המעלה את הכתוב לחוויה שחוזרת בתוך התודעה של הקורא. לא מסוכן לקרוא טקסט זה, אדרבה מומלץ לקרוא זאת כל יום. אין שום אחריות לסינתזה של כל מה שנאמר בספרות הרבנית. כל העניין הוא להראות את המגוון שבספרות זו. השאלה כאשר מתקדמים מן הספרות המיסטית אל הספרות מימי הביניים האם יש חלוקה בין האל הנשגב לבין האל הנגלה. ז"א חלוקה בין האל בעצמו אשר הוא בעל הממדים האלו או יוצר בראשית אשר הוא השלכה שמי שעולה למרכבה מבין. במשכן שוכן כבוד ה', המקרא המקרא משתמש באופן שיטתי בשמות לפי תפקידים. אין הבחנה במקרא בין ההוויה לבין האל עצמו. הכבוד הוא האל, אך יש החלפת מונחים. האם יש קביעה לגבי הפרדה או מורכבות? ראה תורת 10 הספירות של הרבנים האל מתגלה רחוק שם, בגרסה של העלייה לשמים ר' ישמעאל עולה היכל היכל ורואה את האל, שני הטקסטים נכתבו מתוך אידיאולוגיה אחרת. גם ב"עלינו לשבח" המילים הראשונות הן "עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית". לשבח = מצווה להדר את הקב"ה, לתת גדולה= לקבוע את הממדים שלו לדעת כמה גדול האל. כפי שנכתב בשיעור קומה. יש אפשרות להפריד בין תפיסה בין משהו שהוא מעל כל תפיסה הטרנסדנטלי האל הנשגב. לבין קביעה פרטנית לתת גדולה לדבר המתבטא בשיעור קומה. הניסיון הראשון לקבוע מהו הטקסט הוא לפי שאלות ותשובות בין האנשים מחוץ לבבל לבין הגאונים שבבל. הפסוק הזה נמצא גם בספרות ההיכלות. בוודאי היו אנשים שכך פירשו את הפסוק, אך השאלה היא אם אכן הפרשנות שלו היא כך להבין גדולה כממדים ולא כחוזק. הכוונה היא לו דואליסטית, זה לא שיש שני אלים. אלא האל הנשגב (הרוחני) והאל המתגלה (הגשמי), שני פנים שונים לאל. מי שחיבר את הספר מאמין שראה את מה שראה. לפני הרציונליזם היהודי הבינו את הדבר פשוטו כמשמעו. למי שלא מבין שמדובר באל אחד יבינו את הפנים השונות של האל כריבוי אלים. הספרים שבספרות ההיכלות: (מושג שלא היה לפני המאה ה 20, פעם לא היה מושג של ספר.)

mona