פרק פ
אל ישיאך לבך לשאול א"כ אפי' קודם לזמן הזה יוליד זעיר כי אין כאן עת ללדת מוגבל בפועל ח"ו אלא כלילות בחינותיו והשלמת י' ספירותיו כי מכתר עד יסוד ספירות שלמות הן ויום א' שהוא תחלה לשנה העשירית הוא סוד העטרה המשלמת בו מדת מלכות נכללת ביסוד צא ולמד מאדם וחוה שביום הבראם עלו למטה שנים וירדו ד' או ז' ודון ק"ו אל הדוגמא של מעלה אך החטא הוא הגורם שנשתנו עלינו סדרי בראשית כי תחלה היתה הטפה נגרת מן המוח על תכלית שלימותה והיסודות היו לה צנורות למעבר בעלמא להוסיף כח בעצמם מדי עברה כי היא תביא אל הפועל המושלם הכח הכמוס בהם להוציאם לאויר העולם לא בעמל ולא ביגיעה צלם ודמות עליון לשעה קלה כטעם אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם עכשיו הטפה נפגמה והיא צריכה אל היסודות להתבשל ולהתברר על ידם בעדן ועדנין ואדם עצמו אחר החטא לא היה ראוי להוליד בדומה עד שעברו עליו י"ג שנים י"פ כי כפי גדולתו ירידתו והוא חב במחשבה לפיכך נחלשה הטפה היורדת מן המח וחב במעשה שגרם אל היסודות פגה כחל וצמל לאשה שכנגדן באיש חלוף הזמנים כמו שבארנו אבל ההנהגה העליונה לעולם עומדת על קדושת רוחניותיה תספור ירחים ושנים לדעת עת לדתה לא עת זמני רק מחשבי בסוד י' הויות וי' אהיה מאבא ואמא שהן בגי' ע"ת ודי בזה והנה הד' שנים שצריך האדם התחתון להשלים בעצמו להיות איש הן בדוגמא של מעלה סוד אור חוזר לזעיר מן החסדים מיניה וביה אחר שנשלם שעור קומה שלו בפנימיות אברי גופו עכשיו צריך להרבות אורה במוחין דידיה מן החסדים כדי שתהא הטפה שלו ראויה להוליד וידוע כי בחזרת החסדים מגולים ממטה למעלה ישאר שליש וחצי מן החסדים עודף בגדולה ושליש וחצי בגבורה עכשיו עולה השליש מגדולה לחכמה ושליש מגבורה לבינה ישארו ב' חצאי שליש למדת דעת הרי ג' שנים וכאן הוא מופלא סמוך לאיש ובודקין אותו אם המוחין בכח או בפועל ועדיין חסר שנה להשתדל להיות איש והוא בר מצוה הנה השליש מכוסה של ת"ת עתה חזר מגולה והשליש שנה אחת והמעט יותר שלוקח כתר זעיר מהשליש אשר ממנו נעשה כתר נוקביה הוא המשלים ליום א' או אמור שהוא מה שבין ת"ת אמה לגלגל' זעיר והנה הדרך הזה השני היא לצורך זעיר עצמו שיש בו סוד הגדול אשר אמרנו על הסדר לדין הפעוטות ולמתי יהיה ראוי לביאה ומתי ישפיע באדם התחתון כח ההולדה והדרך הראשון הוא בו ממה שנוצרה בת זוגו עמו שמקצת החלוקות האלה אין להם עסק בה וכבר אמרנו בסוף פ' ע"ח כי היא הגורמת שהמקיף מיסוד אימא איננו עובר שליש ת"ת של זעיר ויותר נכון לומר שזה וזה לצורך עצמו הא' לגדולי האברים והא' לחלק החסדים כמו שבארנו למעלה ובסמוך נפרש כיצד גם היא עולה עמו וזה עיקר בלי ספק ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ' שיושלמו בו י' ספירות מצד אבא וכנגדן בנוקביה מאמא ובכלן ידו עדיפא מידה שאבא ואמא שניהם מוסרים לה הנהגתם ונכללים בשיעור קומתו תדע שבאדרא דנשא לא זכר ר"ש רק אריך זו"ן והוא סוד על כן יעזוב איש דא זעיר אביו חכמה כמשמעו את רבה ישראל סבא ואת אמא בינה ותבונה. ו' רבה יעקב של הארה שאנו עתידין לפרש לקמן ודבק באשתו העולה עמו שאין שפע אבא ואמא מגיע אליה כי אם ע"י:
פרק פא
וממאי דאמור רבנן גבי נוקביה עולה עמו יש לנו לדעת בבחינת היות זעיר בעבור ראשון דתלת כלולין בתלת וגם ביניקה וגם בעבור ב' כשנותנים לו מוחין יש קורים לו עבור ג' כי היניקה גם היא עבור תחשב שחיותם מופקד וגנוז בשדי האם וצריך להתבונן מה הועילו לנוקביה כל אלו הבחינות והנה כבר אמרנו כי אריך הוא נשמה לכל האצילות ומתפשט בכל המדות באופן זה בשתי זרועותיו וחציו העליון של ת"ת דידיה מאיר לאבא ואמא וע"י קפול רגליו בסוד העקדה נכללו נה"י וחצי ת"ת התחתון למעלה בגדולה וגבורה וחצי ת"ת העליון ובכחה זה נתקן עבור ראשון של זעיר מאבא ואמא ואז נוקביה נעשית במדת יסוד זעיר שהיה מתחלה רובע ישראל פירוש רביע מלבד ממדת ת"ת שהוא ורבעו ארבעה ומלכות תחתיו מעקרא שהיתה גם היא רביע ממדת היסוד וסימן רביעית הלוג והלוג רובע הקב הא כיצד בשעה שירד האור מחלון של בינה על נקודת ת"ת היה בו כדי ד' נקודות תנה"י ואין אנו דורשין כאן האור שנתרבה תחלה על גדולה וגבורה לפי שהן מדות מתעלות הרבה על ת"ת אחר התקון בסוד נשיאות כפים ואנו קיימין הכא בעקר קומתו של זעיר ועוד כשמלך ת"ת מאי דהוה הוה מהקודמים אליו שכבר מתו והאור של נקודת מלכות שגם הוא עבר על ת"ת אינו מעלה ולא מוריד בחשבון זה כי היה חלקו מעורב עם האחרים בסוד עשור נכסי ובמיתת כל אחד מהם היה חלקו בשלו מתגלגל ויורד בסוד בר נפלי בגימטריא שבע והוא מניין מלואיהן של יהו"ה אלקים כי שבע יפול במיתת ז' מלכים אחרון לכלם צדיק והדר וקם עם כלם הא למדנו כי יסוד של נקודות הוא רביע האור שעבר על מדת ת"ת ושברה והנה נקודת יסוד נחלקה לב' חלקין חציה לדידיה שאין לאחרים שייכות בו כלל וחציה לצורך מלכות שהוא והיא שותפין בו אלמא מכל נקודה שהיתה ליסוד בתחלה זה נוטל ג' חלקין וזה נוטל רביע וכשנתעלו יסוד אריך ומלכות עמו בסוד ראש העטרה לחצי ת"ת אז יסוד זעיר אשר היה רובע ישראל נעשה גדול ממש במדת הת"ת זה וזה בסוד נקודה להשואת הקצוות אהדדי ויותר נכון לפרש כי מדתו של יסוד בפנימיות הת"ת לעלות אל הדעת הוא במדת הת"ת בחוץ לכלל אבריו שהדעת והיסוד איש יחד פני רעהו הן הן מלאכי אלקים עולים ויורדים בכלם ורמזנו מזה למעלה בפרק ס"ט ומלכות נתגדלה גם היא בקיבוץ חלקיה ושבה במדת היסוד כשהיה רובע ישראל ויש כאן סוד דלת של אחד שהיא מלכות שכבר יצאה מדלי דלות סוד נקודה ונעשית רובע ליסוד והדר רובע לת"ת וזאת הדלת רבתי שהיא נדרשת בד' דלתין בבחינת מה שהיא עתידה להיות שוה לו ולא הוא גדול ממנה ובפ' בלק דף ר"ד אמרו שעורא דגופא ד' בריתות הוי ומשמע שהן ד' שיעורין בגופא בלחוד חוץ מברית עצמו אמנם פשטן של דברי הזוהר שם הוא אחרי התיקון וכאן בסוד נקודות כמו שזכרנו ועוד כל היכא שאנו צריכין לכלול מלכות ביסוד כגון באריך ובאבא אז בלי ספק יהיה הרובע מלבד וביניקה שנעשו לו ז' קצוות שלמים נעשית מלכות במדת יסוד ות"ת עצמן והיא גדלה עמו אצלו ממש כי יש לה שם בחינה קבועה אשר איננה יורדת אפי' עם המיעוט בסוד לא זזה שכינה מכותל מערבי אחוריו של זעיר שהוא כותל האחורים משותף לבת זוג ובסוד ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך ובהכנסת המוחין מאמא לזעיר (שלילו) [שעלו] חפ"ת שלו להיות חב"ד אז גם נוקביה הושלמה לו להיות פרצוף שלם בעלת י' נקודות ועלתה עמו בעלייתו של בעל והיתה עמו בסוף הדעת בסוד דלת דא' קשר לתפילין של ראש והנה אריך מחצי ת"ת ולמטה הוא נשמה של זעיר במלא קומתו ומן העטרה של יסוד אריך הוא נשמה לנוקביה הרי כל קומת אריך מכתפיו ולמטה מאירה בתוך ד' פרצופין של עולם האצילות וכלולה בתוכם מראש ועד סוף ואור המאציל מחיה את כולם:
פרק פב
הצלם שזכרנו למעלה שהוא מאיר על ראש זעיר בסוד למ"ד מ"ם מאמא המתפשטים במלא קומתו שהוא הצדי של צלם ראוי שנדרוש בו כפל הצלם בסוד בבואה דבבואה או צלם ודמות והוא מה שנרמז בפסוק עד שיפוח היום ונסו הצללים כי כשם שיש לנו למ"ד מ"ם מאמא כך ישנם מאבא ונכללים מאמא וכשם שתרין מוחין חכמה ובינה ותרין עטרין ג"ג הנכללים באות המ"ם מתלבשים חכמה בנצח ובינה בהוד וב' עטרין ביסוד כל אלו מאמא שהיא מרכנת עצמה כדי שיוכל זעיר לסבול אותם כך הלמד מם מאבא כי חכמה ובינה ג"ג שלו מתלבשים בנה"י שלו על אותו הדרך מם בלמד שאבא גם הוא מרכין עצמו כדי שתוכל אמא לסבלו ועל סוד זה אמרו חכמים ברא כרעא דאבוה כי ישראל סבא הוא נצח אבא ואח"כ מתלבשים נה"י של אבא בנה"י של אמא וע"ז התלבשות הוא שסובר ר"א במסכת תמורה עובר ירך אמו ושם נעשית נסירה באופן זה הודו של אבא עם בינה שלו גנוזה בתוכו נשאר לימין אימא ונעשה נצח שלה. ומה שהיה תחלה נצח אמא עם חכמה שלה גנוזה בתוכה נשאר לשמאל אבא ונעשה הוד שלו. ואם באנו לדרוש הרכנה אחרת והנמשך אליה בסוד מעוט אל הפרצופין התחתונים שהן ישראל סבא ותבונה הכל עולה אל מקום א' ולא נאמרו כל הדרושים הללו אלא אחרי השבועה דכתיב ולא אבא בעיר אבל כשיש כניסה לירושלים של מעלה ושל מטה יש ויש למוחי זעיר תוספת עלוי עד להפליא כמבואר במקומו שהוא זוכה בהם מהאור הפשוט של אבא ואין אמא מלבשת אותם אלא נפתחת להם בסוד המעבר בלבד ודי בזה נמצא לפי המכוון אלינו כאן כי יש באמא ב' בינות והוא מה שאמר הכתוב כי לא עם בינות הוא והן גבורות אבא ואמא דמעקרא שהם נעשים חסדים וגבורות לאמא ויש לאבא ב' חכמות וזש"ה חכמות בחוץ תרונה והם חסדים דאבא ואמא דמעקרא שהם נעשים חסדים וגבורות לאבא על הדרך שבארנוהו בסוד הנשיקין כאן וכאן נכללים בדעת לאבא ואמא וזש"ה כי אל דעות ה' כי דעת זעיר הוא מושפע מב' דעות דעת אבא ודעת אמא והנה המוחין הללו כשהם נכנסים בראש זעיר מלובשים בנה"י של אמא הוא סוד הלמד אשר יקראוהו באמת מגדל פורח באויר פי' כשם שהלמד גבוה מכל האותיות כך זה האור מתעלה ופורח מן המדות התחתונות של תבונה ונכנס בראש זעיר במדות העליונות שלו והוא נקרא אויר בסוד א' מן היסודות הנדרשים באצילות שלישי למים ולאש ומרחף על יסוד העפר א"נ אויר במקום הזה נאמר על אריך אוירא דכיא שבכחו וסיועו פורח זה המגדל ומתעלה בסוד מוחין כאמור והנה מהג' פרקים של נצח נתקנו חכמה חסד נצח לזעיר ומהג' פרקים של הוד נתקנו לו בינה גבורה הוד ומהג' פרקים של יסוד נתקנו לו דעת ת"ת יסוד כמו שבארנו למעלה והנה דעת אבא הכולל ה' חסדים וה' גבורות שנתלבש ביסוד שלו נכנס ביסוד אמא ויוצא לחוץ ב' שלישים כי יסוד אמא הוא שליש א' בלבד כי בערך יסוד אבא והוא שליש וחצי בערך למדת זעיר וכן ב' שלישים יסוד אבא משלימים ב' שלישים ת"ת זעיר שנשאר האור מגולה בהם. ועוד עובר יסוד אבא ליסוד זעיר על פני כולו אלמא שני שלישי יסוד אבא עודפים הרבה על ב' שלישי ת"ת זעיר וזהו סוד הבל הבלים פי' הבל א' נדרש באפי נפשיה ואח"כ ב' הבלים יחד וידוע כי כל הבל מוצאו מהיסוד ויש בזעיר יסוד של אמא המגיע עד שליש ת"ת דידיה זהו הבל א' כי הוא מכסה האור ומתפשט פנימה לו ונעשה בפניו כמין מסך כמו שבארנו למעלה והיסוד של אבא ויסוד שלו המתפשטים למטה מיסוד אמא הרי אלה ב' הבלים יחד כי אמנם ב' שלישים התחתונים של יסוד אבא נשארו בלי מסך ונתפשטו לתוך ב' שלישים התחתונים של ת"ת זעיר ומשם ליסוד זעיר על פני כלו דכתיב ביה הכל הבל ועדיין יש לדרוש הבל הבלים פעם אחרת בתחלת הפסוק והוא דעת זעיר כי היסוד והדעת שניהם דבר אחד ויסוד אבא ואמא שווים אצלו זהו ראשית הפסוק וסופו הוא מה שבארנוהו והכל מסודר היטב ממעלה למטה באמת וישר:
פרק פג
מן האור הגדול שיוצא מאותם החסדים שהם תוך יסוד אבא תכף שנשאר בלי מסך בוקע בתוך זעיר בקיעה א' כנגד החזה ופולט שם הארה מרובה בסוד אז יבקע ונעשה פרצוף של הארה הכי קרא שמו יעקב ע"ש הבקיעה שאמרנו וכתיב ויהי אך יצא יצא יעקב רבה יציאות טובא לפרצופי הארה אלו וכלן לפני זעיר ונקרא יעקב ובאים מהעטרה של אבא הבוקעת מדי עברה במלא קומתו של זעיר והוא לא יכיל גודל האורות והן א' ממקומות תפילין כנגד הקדקד מקום דעת זעיר מכח אבא העובר דרך עליו וכמו שנפרש בריש הפרק הקרוב וכשם שלמעלה רישא דאין עודף כל מקום תפילין על רישא דאריך ואבא עודף ה"נ על אמא ככה זעיר עודף מקום תפילין שבו בגובה הראש על פרצוף לאה שהיא ממול ערפו במקום קשר של תפילין והבקיעה ב' כנגד החזה כדאמרן ומן החזה ולמטה חוזר יסוד אבא ומתכסה בתוך זעיר ובוקע אח"כ בקיעה שלישית בבטן שהוא טבור זעיר וגם יסוד בוקע אחר כך בקיעה רביעית ויוצא ממנו האור הגדול שקיבל מיסוד אבא הרי אלה ד' פרצופין של הארה אחוריהם כל היכא דאיתנהו לעומת צד הפנים של זעיר למה שהמה מזומנים לעשות שושבינות לנוקביה אחר הנסירה בשליחות הבעל והנה כנגדן מבחוץ כתיב בעשו וגם הולך לקראתך לעומת יעקב ודאי זה נקודה וזה נקודה וד' מאות איש עמו אלו פרצופי הארה מבחוץ אשר המה נפרדים ברבוי בסוד נפשות ביתו ולפי שהם כצל עובר נשמטו ממנו א' א' וכתיב בעמלקים במלחמת צקלג ולא נמלט מהם איש פי' פרצוף ממשי כ"א ד' מאות איש אשר רכבו על הגמלים וינוסו כדכתיב ונסו הצללים וכן רכבו על הגמלים בגי' פרצוף והעיד הכתוב שלא היה בהם ממש אלא וינוסו בגמלא פרחא אבל ביעקב הם בסוד היחוד הנצחי הקיים דכתיב ביה ה' צלך על יד ימינך והם ד' פרצופין כל חד כנגד ד' אתוון בכלילות עשר מעשר לכל פרצוף ועם י' של מילוי הם בגימ' קדוש וידוע כי כח היו"ד מתפשט במוח ה' בחזה ו' בטבור ה' אחרונה בעטרה שביסוד והנה זעיר עצמו מחציו ולמעלה נקרא נער ישראל מחציו ולמטה יעקב ובאחורי יעקב זה של נקודה יש נקודת רחל הנעשית פרצוף דבוקה עמו אחור באחור ומכתר זעיר עד החזה ששם כלה יסוד אמא גם הוא פרצוף של נקודה לעצמו הוא אשר אמרנו שנקרא נער ישראל ואחורי ערפו במקום קשר של תפילין יש שם לאה שהיא פרצוף הארה ממלכות תבונה דבוקה לנער ישראל פניה לאחוריו ונבארהו:
פרק פד
נער ישראל והוא נקודה מחצי זעיר ולמעלה אמרנו בסמוך שיש לאה דבקה בו ממול ערפו ופניה כנגד אחורי מקום הדעת למחסה ומסתור שלא ידמו החצונים ליהנות הימנו אפי' ברחוק מקום אבל היא איננה אלא הארה ואין להם אחיזה באחורים שלה ואמרנו ג"כ שיש פרצוף הארה מיסוד אבא לפני זעיר כנגד מקום תפילין ואע"פ שיסוד אבא מכוסה שם מיסוד אמא מ"מ בהיות ראש זעיר נפתח שם להוציא ד' בתי תפילין גם יסוד אבא עושה את שלו מרבוי הארתו אבל יסוד אמא איידי דטרידא להלביש יסוד אבא וגם מלכות דילה האירה באחורוי זעיר ללאה שלו אינו נזקקין ליעקב זה של הארה להמציא לו לאה אחרת אלא לאה דזעיר משלמת אליו גם כן ואחוריו של יעקב כנגד פניו של זעיר נמצאו פני לאה לאחורי שניהם אבל יעקב של הארה שלפני חזה זעיר יש לו לאה ממלכות אמא שפסק שם יסודה ולאה זו שכנגד החזה פניה לאחורי יעקב ואחוריה לפני זעיר ושמה דרדע שהיה מלכות לראש יעקב זה דרה במקום דעת ואחוריו וכל דור המדבר היה מבחינת לאה זו שתחלת נבואתו של משה לא היתה אלא להם וזהו חשיבותו של אותו הדור שזעיר מסתכל בהם תמיד והנה דעת בגי' זה דור המדבר עם הכולל וכן ערב רב בגי' הכי הוה אלא שהראשונים מן הקדושה ממדתו של משה. ואלה מן הקליפה ממדתו של בלעם הרשע שהיה מושל בכתרין תתאים כלן. ודע כי שתי נשיו של דוד שנשבו בצקלג הן כנגד ב' פרצופין של לאה שזכרנו. א' בן זוג ליעקב מחצי זעיר ולמטה וסימן לא הביט און ראשי תיבות לא"ה ביעקב. והאחרת בת זוג לישראל זוטא מחצי זעיר ולמעלה וסימן ולא ראה עמל סוף תיבות לאה בישראל אף כאן אחינועם למעלה שאין נועם אלא במוח והזווג שם בסוד אחוה ואביגיל למטה שאין גילה אלא בלב והוא לפנים מן החזה. ושם יש הזמנה לזווג גמר דכתיב ותהי לו לבת שכל זכות האב מתרוקן לבעל ויתר עליו ג"כ שהוא אוכל פירות בחייה כי אין שום שפע מגיע אליה אלא ע"י וכל שאינו ניתן לו רק לצרכה חשיבה ליה אכילות פירות מה שהוא נהנה בהיותו צנור הברכות אליה וכאן הבן שואל מה הועילו פרצופי הארה אלה של יעקב ולאה זוג זוג אף אתה אמור לו כי העליונים עושים שושבינות לישראל סבא ותבונה והתחתונים לזו"ן:
פרק פה
כשיוכללו ישראל סבא ותבונה למעלה באבא ואמא גם יעקב שכנגד החזה יפה כחו וכולל בעצמו האורות שהיו עודפין ומתפשטים ללאה שלו כי עכשיו הוא יורשן בסוד ונתתם את נחלת שארו לו דליכא למימר שתהא לאה כמות שהיא נכללת ביעקב זה לעלות יחדו ליעקב שכנגד מקום תפילין כי הנה בהעלאת פרצופין אלה אין נקבה נכללת בזכר ולא איפכא ועתה יעקב זה שכנגד החזה עולה בתוספת אורות אלה ונכלל ביעקב של מעלה ושניהם נעשים קומה א' לעשות שושבינות לרחל המתגדלת ויורשת מקום לאה ואז נשלם הזווג לזו"ן והנה ראש זעיר הוא בסוד עציץ נקוב פי' עציץ בגי' י' הויות הכלולות בה והוא נקוב שקשר של תפילין יוצא ממנו לאחוריו בסוד לאה וראש רחל עציץ שאינו נקוב לגמרי נקב מפולש להועיל לזולתה דלית לה מגרמא כלום אבל נקוב הוא מעט נקב שאינו מפולש אלא ככונס משקה דרך שאיבה בעלמא כספוג הזה לקבל מזעיר קיום וחיות ושפעו יוצא יצא ושוב אליה בגדולתה דרך ראשו ממש וקודם לכן אינו אלא דרך אחורי גופו מן המקום שיתפקקו חוליות השדרה לזעיר ומשם יוצא ראש רחל בתחלת אצילות ולפניו יראה איסר כנגד לבו בסוד צפור נפש היא לאה שניה שזכרנו בטעם איתתך גוצא גחין ולחיש לה עכשיו שרחל עולה למקום לאה הנה העציץ שאינו נקוב שואף מן הנקוב דוקא עד עת הנסירה שישובו זעיר ונוקביה להיות פנים בפנים אבל אין לזעיר פקוק מורגש וגמור בחוליות השדרה לאחוריו כי אם כנגד החזה אבל לא כנגד הטבור ולא כנגד היסוד כדי שישוח שם ללחוש כלום כי לא שמענו שיהו פרצופי נקיבה כנגד ב' יעקב אחרים דהארה שבארנו בהם ועוד יסוד זעיר יתום שאין מלכות תבונה מאירה בו ועוד צריך לדעת כי זלפה משלמת בפרצוף עליון מחזה לאה ולמטה וראש זלפה מכוון לגרגרת זעיר ובלהה מחזה דרדע ולמטה היא לאה שנייה לאחורי יעקב שלפני חזה זעיר וראש בלהה זו מכוון לחזה זעיר והנה ראויה היתה בלהה ללאה של מעלה בסוד ל"ב נתיבות חכמה ה"ה בינה ותבונה שתהיה הארתן סמוכה למוחי זעיר אלא שקדמה שם זלפה והיה זה כדי שתהא מלכות בלהה מכוונת ליסוד זעיר שהוא יוסף ואתיא כי הא דאתמר באגדה שלולא בלבול יצועיה של בלהה היה לה שתלד תאומים ליעקב אך ע"י מעשה נטלו ממנה ונתנו ליוסף והן הן מנשה ואפרים ושתי ההין שבשמה יפה הן נדרשות כאן שהיא משלמת ליעקב שכנגד הטבור ושכנגד היסוד:
פרק פו
בקצה הגבול שכלה בו יסוד אימא בקומת זעיר אמרנו כי שם תחלת פרצוף רחל אלמא אבא יסד ברתא הוא לבדו ואין ליסוד אמא חלק בה זולתי כח נקבות שמשתתף שם באות ה' אחרונה של קנ"א ובתר הכי אמא אוזיפא לברתא מנהא לקשטא אל הזווג ודע כי יו"ד של מ"ה הן חב"ד דזעיר ה"א ג"ג ו' עקרים שליש ת"ת המכוסה א"ו של מלוי מותר ת"ת ויסוד עם מלכות שבו בסוד עטרה נשארו אותיות ה"א לנ"ה והנה ו' אותיות ראשונות שבשם מ"ה דזעיר הן מכוסות בו' אותיות הה יוד ה' של קנ"א דאמא כי אותיות אלף משם קנ"א הן ראש אמא וזרועותיו שאין זעיר מגיע שם נמצאה האלף של מלוי הוא"ו משם מה בסוד דם האדם מכוונות למקום שכלה יסוד אמא ובה באותו מקום ממש משלים שם אהי"ה במלוי הה"ין בה' אחרונה שבו העושה שם בטישה א' וממנה נעשה נקב שהוא קנ"א עם הכולל וזהו סוד נקבה נקב ה' פי' ה' אחרונה של אהיה מלא בההין נוקבא בסוד נקודה ונעשית שם רחל שהיא כפי חלוף הזמנים נערה קטנה בוגרת ר"ת נקב והה"י חותם אמא אצלן ואז מכח יסוד אבא יוצאת רחל מאחורי זעיר וכותל א' לשניהם והוא סוד ואנכי איש חלק האמור ביעקב שנחלק לד"ו פרצופין פנים ואחור ואם נדרשהו בזעיר על פני כלו יהיה איש חלק כי מחציו ולמטה הוא איש תם בעלה ותנה"י שלה מלובשים בחצי העליון ולאה משלמת שם המקום פנוי ששיירה רחל ויפורש לפי זה איש חלק כי בחציו העליון יש הוי' אהיה ובחציו התחתון הוי' אדני צרוף ארבעתם בגי' חלק בצרוף איש חלק יחד הן בגי' שם מ"ה בכלילות עשר מלא קומתו דמטרוניתא דא רחל עקרת הבית התחתון למטה שלימה ומחציו ולמעלה אלקים ע"כ נקרא מרע"ה איש האלהים בסוד בינה שזה שמה של זעיר אמנם הראש בכל הפרצופין הוא עגול וא"א להיות בו דבוק גמור ובין הכתפים ג"כ ובין השוקים יש חלל וכן בין הזרועות ובין הצלעות שלו ושלה ושם יש אחיזה לחצונים והדינין מתעוררין ויונקים והם בחינת ק"ך צרופי שם אלקים והאדם בחטאו מגבירה עליו ובפרט הליצן בליצנותו נותן כח לק"ך אלקים בבת א' שהם במנין לץ על כן נקרא הלצים בני האלקים הם כחות הדין שקטרגו על בניו של איוב לפי' כל המתלוצץ נופל בגיהנם שהוא בשתי יודין בגי' לץ וכל לצנותא אסורה חוץ מליצנותא דאל נכר שהלואי ישלטו שם הדינין לבערו מן העולם ולכן כל הנותן ריוח בין הדבקים מצננין לו גיהנם מפני שהדבקים של ק"ש הם כמנין ששים גבורים וכיון שהאדם נזהר יפה מן הליצנות בסור מרע ונתן ריוח בין דבוקי האחורים של זעיר ונוקביה בעשה טוב אז נכנסת שם הארת בינה מתוך זעיר ואינו מניח לקליפה למשול כלל אבל מי שאינו מדקדק בזה יש לו מקום להכנס ולהאחז שם ח"ו ליפר' מן הגזר' ועלה כתיב אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און כי הכל במשפט צדק מסור מאמתת ההנהגה העליונה והנה דביקים של ק"ש בהתחלקם בתת ריוח ביניהם יפרידו ק"ך צרופי אלקים לב' מערכות ונכנסת הארה של זעיר ביניהם וממתקת אותם לכן מצננין לו גהנם שהוא כח הקליפות והדינין וזו היא לו מדה כנגד מדה כמו שזה גורם שלא ישלטו הדינין באחורים גם הוא ניצול מהם:
פרק פז
ומפני שה"ה אחרונה של אהי"ה נוקבת ויוצאת מאחורי זעיר לפרצוף נוקביה וכותל א' לשניהם בסוד ערוב הנקודות בעבור אמא לזה צריכה נסירה משא"כ בפרצופי הארה שהרי אחוריהם נגד פני זעיר ואינם בסוד נקודה כי אמנם אפשר להארה לבא מכח אבא לחוד או מכח אימא לחוד משא"כ לנקודה שהיא צריכה לצאת לפועל מכח שניהם ועכ"ז אף באצילות רחל יש קדימה קצת לכח אבא לבדו בסוד ה' בחכמה יסד ארץ לפי' על אותה בחינה יאמר לפעמים כי נקודת מלכות אינה ממשיית כמו האחרות והיא כמו הארה כערכן עד שתתגלם השפען בעבור אימא וכבר קדם בזה כי אברי זעיר נעשו ע"י נשיקות והכלים משותפין לאבא ואמא ומלכות מן הדבור המיוחד לאבא לבדו ואע"פ ששם המתקנו הזה במה שגם אמא תשיב אמריה לה לעצמה בקרב לבה סוף סוף אין זה דבור גמור וממאי דאמרינן שדבור אבא יסד ברתא נפקא לן נמי היות ת"ת קול ומלכות דבור והנה זה וזה גורם שהנשים דברניות בסוד קטרוג הירח וכבר זכרנו כי יש יעקב של הארה בד' מקומות לפני זעיר א' כנגד מקום תפילין וא' כנגד החזה וא' כנגד הטבור ואחד כנגד היסוד ויעקב של נקודה בזעיר עצמו מן החזה ולמטה ועתה צריכין אנו להבין ולהשכיל מה הוא זה שאמרו בתיקונים דף כ"ה יעקב ודאי איהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא מסטרא דלבר והא משה תמן הוה אלא מסטרא דלגאו הוה דא מגופא ודא מנשמתא תדע שיעקב הוא אב לכלנו שהביאנו לחיי העוה"ז ומשה שלמדנו תורה הביאנו לחיי העה"ב ופי' מסטרא דלבר ממה שיצא מההארה מיסוד אבא לחוץ לפני קומתו של זעיר בכל מקום שהוא ומשה מלגאו מהארת אותו היסוד ממה ששייר לעצמו בתוך זעיר והאחיזה של משה בה' מקומות אחד בדעת זעיר מבפנים שכנגדו יעקב במקום תפילין והב' כשבא בין הזרועות בשליש העליון של ת"ת דידיה שמתרחב האור מן החזה ולפנים והוא יותר גדול שכנגדו יעקב היוצא מן החזה אז ויסתר משה פניו כי ירא מהביט עד כאן מהפרק העליון מיסוד אבא המכוסה ומתלבש ביסוד אמא מכאן ואילך בשני פרקים ממנו המגולים כי הנה המקום השלישי הוא אחרי שיצא מיסוד אמא ונתלבש בגופו של זעיר בשליש האמצעי של ת"ת ויש כאן יעקב של נקודה מחזה זעיר ולמטה בסוד שת שממנו הושתת העולם ומשה אינו חסר כלום מזה המציאות בסוד איש האלקים איש סוד נקודה וכבר זכרנו למעלה כי יש כאן כנגד החזה יעקב של הארה ובארנוהו והד' בשליש התחתון של ת"ת זעיר שכנגדו יעקב היוצא מן הטבור המכוון לראשי מתנים וכאן היא נבואת מרע"ה מסוד נביאים דווקא נ"ה דזעיר ואמרו שנבואתו מדכורא ירצה מן יסוד אבא שהוא תוך זעיר ושאר הנביאים נבואתן מנוקבא פי' ממקום יסוד אמא הראוי לכנס בתוך זעיר בסוד צריך ואין לו תקנה לפי' כלם יונקים ממשה שמסיני הושפעו כל הנבואות ע"מ להנבא ולפרסם כל אחת בשעתה כטעם מעת היותה שם אני ועתה ה' אלקים שלחני ביחוד אבא ואימא ורוחו זה רוח הקדש שנגלה בסיני בסוד הדעת המתפשט על פי הגבורה שהוא נאם ה' ויצדק לפרש ועתה שלח אותי ושלח את רוחי כי ישעיה גם הוא היה בסיני בכלל אשר איננו והנבואה כמהו היתה שם בכח ועתה באו לפועל כי אין השליחות משתלמת אלא מבין שניהם הנביא והנבואה עוד מפורש בדברי חכמים מאי דכתיב גבי משה איש האלקים מחציו ולמטה איש טהור נקודה עקר בו מחציו ולמעלה אלקים כי באותו המציאות עליון הארה עקר דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא שנתמלא כל הבית אורה אלמא שת בנו של אדה"ר היה בסוד נקודה בלבד ומתפשט עד סוף קומתו של זעיר ואע"פ שיש שם הבל במקום יסוד בסוד הארה בלבד כמו שנזכיר בסמוך אינו מונע לשת ההתפשטות עד למטה ומשה גם הוא כאן למטה בסוד נקודה והארה שקול בשת והבל יחד נוסף על היותו תופס בהארות העליונות הוא לבדו כדאמרן וכבר אמרנו שהאור עיקר בו דכתיב ומשה עלה אל האלקים ושם זכה לתורה אור בחלק ממנה דכתיב בה ואותי צוה ה' ודרשו בספרי דברים צוה אותי לאומרם ביני לבין עצמי ונשתהה בהר ק"ך יום לחם לא אכל ומים לא שתה והמקום החמישי סוד הבל שכנגדו יעקב הבוקע מיסוד ששם סוד העטרה ליסוד אבא. ונקרא הבל ע"ש הבלא דנפיק מפום אמא נקטינין כי מג' פרקים אשר ביסוד אבא משה לבדו תופס בעליון והוא ושת בלבד שותפין בפרק האמצעי והבל שותף עמהם בפרק התחתון הוי בכל ביתי נאמן הוא ושם בן נח זכה לעבורן של שת והבל בלבד אך בהיותו קובע מדרשות עשה הזמנה רבה לתורה ובהיותו כהן לאל עליון שפרושו שלוחיה דרחמנא כי הוא ית' צוה לנח לכהנו זכה לעצמו ולמשה עמו שהיו שניהם כהנים פי' מקריבים לצורך זולתם הם ולא בניהם תדע שנח היה בעל מום משהכישו הארי ולא היה ראוי להקריב קרבן אף כי לצורך כל העולם וליכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ומשוינן שליח כמבואר בגמ' ויש בפסוק וכי יבא הלוי רמז לגרשם בן משה דכתיב והוא גר שם שהוצרך הכשר מיוחד ע"פ הדבור להיות הוא ובניו נמנים במשמרות לוים כדכתיב ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי:
פרק פח
ועל גלוי עטרת יסוד זעיר שבתוכה עטרת יסוד אבא יובן מש"ה וחשופי שת ערות מצרים פי' בהגלות מה שהיה מגולה מאליו בשת בנו של אדה"ר וכסויו חדוש הוא בנולדים אחר החטא הקדום כי הוא הדבר האוטם ומכסה באחרים ומאי ניהו ערות מצרים כי כאשר מגלים היו"ד ביסוד זעיר ע"י ברית מילה ומסירים משם הערלה שהוא מצרנית לקדושה אז מתגלה אותו האור מיסוד אבא שאין כנגדו ערלה חלילה אפי' על האופן שיצדק ליחס אותה לעומת זעיר מבחוץ הרחק מאד מאד ממשכן הקדש וזה פשוט והנה מרע"ה נולד מהול דכתיב ביה כי טוב הוא בלא רע לפי' זכה ועלה אל האלקים למדות העליונות שאין בהם ערלה כלל ושת כמוהו נולד מהול דכתיב ביה צלם ודמות על (הסוד) [יסוד] הזה והטעם כדי שהבל יצא מפי היסוד זך בלי שמרים כי כל הגבוה מחבירו צריך שיהיה יותר מופנה מכל דבר רע ומזאת הבחינה יצא יעקב תחתון של הארה פי' מגלוי אותו האור בחוץ לפיכך נקרא איש תם והבל שלא פירש בו הכתוב מזה כלום לאו לגריעותא כי הוא היה בסוד הארה בלתי מוגלמת ואין שם דמיון לערלה לעומתו כלל אבל נחשב לו עון מה שהציץ בשכינה בשעה שנתקבל קרבנו פי' רוצה היה שהנצוץ היוצא מן היסוד שבוקע ליעקב יבא לשכינה שהיא מאחור להאיר לה ואין טוב שילך לה אותו האור הגדול שלא תתבטל שכן מצינו מקום שנתנו בו חכמים עיניהם או מיתה או עוני בסוד הגל של עצמות בגי' תתקע"ד והבל מזליה חזי כי משה הוא בעלה של מטרוניתא וכתיב ביה ותמונת ד' יביט והוא בקש לאכלה פגה ולא הספיק רק להציץ בה שאלו הביט יותר היה הקלקול רב מאד עכשיו די במה שתקן משה בתחלתו דכתיב ביה ויסתר משה פניו וכבר ידעת כי מלת מש"ה נוטריקון מש"ה ש"ת הב"ל. ועם מה שנתבאר כי זו"ן יש כותל א' לשניהם יובן מ"ש משה לישראל ואתם הדבקים בה' אלקיכם פי' ת"ת ומלכות שגם המה דבקים זה בזה חיים כלכם היום והמאמר מוסב כלפי הדור השני שנכנסו לארץ אבל דור דעה משה היה מנהיגם ומתו כלם במדבר וכבר פירשנו הטעם שנקרא דור דעה ע"ש דרדע שהיה מבחינת לאה היא הארה משורש יסוד אבא שהוא משה לפיכך הוא היה רועה שלהם והנה בכתוב הזה הוא היה מבשר ואומר לאותו הדור שני שהם יזכו ליכנס לארץ אבל הראשונים דור דעה כיון שנסתלק מרע"ה שהוא והם מאבא יחויב שיסתלקו גם הם ולא יכנסו לארץ. ומזה הטעם ניתנה התורה לראשונים ע"י שהיא והם מאבא וכשנבקע היסוד שלו יצאת התורה מרבוי האור שנגלה שם ולכן ישבו מ' שנה במדבר שאין תלמיד עומד על דעת רבו בבציר מהם כי שם ע"ב הוא בחכמה ובו ד' יודי"ן הרי מ' ומזה יובן נמי מה שאנשי חיל מצא ונבונים לא מצא כי הנה מלת חיל עולה מ"ח והם ב' שלישים של ע"ב כנגד ב' שלישים יסוד אבא המגולים ויוצאים מיסוד אימא ולכן לא מצא נבונים מפני שיסוד אמא אינו משמש בכאן כלל רק לזו"ן בגדלות ולכן יעקב הוא פרצוף שלם בפני עצמו לפי שבא מיסוד אבא אבל זו"ן הבאים גם מיסוד אמא כדלעיל ריש פ' פ"ז המה באו מחוברים זה לזה א' נוטל החסדים וא' נוטל הגבורות וכותל א' לשניהם:
פרק פט
ושתים דלתות להיכל ולקדש מקרא מלא בספר יחזקאל הרי אלו דל"ת רבתי ודל"ת זוטרתי ושתיהן בשכינה בבחינה עליונה שהיא קדש בינה עצמה ותבונה בהדה ובחינה תחתונה היכל זו מלכות וידוע כי רבתי לאה זוטרתי רחל לפיכך כתוב ושתים דלתות לדלתות ופי' ואמר שתים מוסבות דלתות אלו בינה ומלכות ובחינת שתיהן כפולות שתים לדלת אחת וב' דלתות לאחרת ודע שכל א' כלולה מי' וג"כ בזכר יש בזה האופן כי זעיר הוא ממקום שמתחיל הפרצוף תבונה כפי א' מהפירושים שיאותו לכינוי תבונה כמו שיבא והיינו מהחזה ולמטה של אמא שהוא ת"ת שלה ומבשרי אחזה שאין העובר במעי אמו עולה אלא עד חצי גופה כי שם הוא מקום הראש דהיינו כתר של זעיר והפרקים של נה"י דידה נכנסים ומתלבשים בשש קצוות של עובר זה שהרי ראשו בין ברכיו אח"כ תשתלם לו מהם קומה שלימה אך עדיין אינו אלא זעיר אע"פ שהרים ראש בלדתה אותו ונעשה בעל ט' מדות והנה הפרקים הראשונים של נה"י דאמא נעשים לו פנימיות מוחין והשניים זרועות והשלישים שוקין וכן פרצוף של שכינה כסדר הזה שהוא נבנה מפרקים של נה"י דזעיר והגלגלת מהחזה שלו וכמו שיש סוד הדעת המיחד למעלה באבא ואמא בשעת הזיוג כך למטה בסוד הבחינה התחתונה של תבונה עם הבחינה התחתונה של אבא להשלמת הזיווג יש דעת אחר וכשם שבעולם של מעלה נכלל הא' בחברו כך בעולם של מטה שכינה וזהו סוד כי אל דעות ה' כי יש ב' דעות בזווגי אבא וכנגדן בזווגי זעיר ועם זה יובן פסוק והיו תואמים מלמטה הכוונה על פרצוף רחל עם יעקב שהוא מנקודת חצי זעיר מן החזה ולמטה ומי מיחדה יעקב ולאה דהארה שהם ג"כ מהחזה ולמטה ויחדיו יהיו תמים אל ראשו דזעיר אל הטבעת האחד היא לאה של מעלה ודע כי זעיר כלו תחלה ועד סוף נקרא ישראל וממקום שיצאה רחל מאחוריו יוצא יעקב ג"כ מלפניו ונוסף על זה הנה זעיר עצמו מראשו ועד חצי ת"ת שלו נקרא נער ישראל ומחצי ת"ת שלו ולמטה נקרא יעקב ועל הדרך הב' הזה הוא אשר יאמר כי יעקב מזדווג עם רחל ועוד ישראל נכלל עם יעקב דהארה שלפניו במקום תפילין ומתיחד עם לאה הלוקחת סימנים מרחל כי היא האומרת לכן ישכב עמך הלילה יעויין בסתרי תורה בפ' ויצא על פסוק וישכב עמה בלילה הוא כי לא זכר יעקב והכוונה על ישראל הנעלם יותר:
פרק צ
אימא עילאה יש לה ג' בחינות א' כשהיא ביחוד עם אבא שעלתה אליו לזווג אז נקרא בינה והב' כשהיא במקומה בלא יחוד אלא היא לבדה אשר יאמר לה תבונה וזה שמה גם בבחינה הג' כשיורדת בזעיר להשפיע בו וכשעולה זעיר למעלה במקום בינה עליונה משם עולה עמו למקום אבא ויתבאר במקומו אצל העלאת שבת בס"ד ועליו נאמר בסוד זה ואיש תבונות ידלנה פירוש יעלה אותה בשתי בחינותיה התחתונות אצל אבא ואז הוא עולה ממה שהיה בן להיות איש והיא עולה ממה שהיתה תבונה בשתיהן להיות בינה ונקראו שתיהן בינות שגם הבחינה התחתונה עלתה אצל אבא בעליית זעיר ועל מי שלא זכה לכך כתיב לא עם בינות הוא ודע כי יש לבינה ב' בחינות שהן מ' וסמך והטעם הוא כי יו"ד שבשם היא חכמה ויש במילואה ג' אותיות יוד ואו דלת תכה ותאמר ו"פ עשרה עולה ס' תכה עוד ותאמר ד"פ עשרה עולה מ' והכוונה כי בזמן שאמא ביחוד עם אבא אז נקרא סמך שהיא סתומה לקבל כל האורות מאבא וסותמת אותן לעצמן ולכן הוא"ו ראשה נטוי לפניה להמשיך השפע מיו"ד שהוא אבא לדלת שהיא אמא וזאת הואו מתרבית ומתמלאת מכח היו"ד ונעשית סמך סתומה וכשהיא בלא זיווג אלא רבועה על בנין אז נקראת מם והיא פתוחה למטה להשפיע לו' קצוות בסוד אפרסמון המבואר בזוהר והדוגמא באשה עקרת הבית כי כשאשה היא בזווג עם בעלה אין לה פנאי באותה שעה להשגיח על בניה וידוע כי ה' ראשונה של שם רומזת לבינה ואע"פ שחלקנו למעלה בין ה' ראשונה שצורתה ד"י לה"א שניה שצורתה ד"ו אין זה רק בסוד סימנין דדכורא שכל א' מהן נחתמת בחותם בעלה המאיר בה אך בסוד העבור שהולד נוצר במעי אמא הכרח הוא שגם הא ראשונה תהיה בצורת ד"ו והן הן ו"ד שבמלוי יוד שגם הם אצלה סימנים דדכורא וב' אותיות אלה כשהן בחכמה אז הוא"ו קודמת לדלת בסוד זווג וכשהן בבינה הדלת קודמת לואו בסוד צורת ההא שהואו תחת הדלת ונכנסת בה ונעשית ה"א אלא שאז הוא"ו היא בלא ראש וכשהיא קודם הדלת ראשה נטוי לעומת פניו של אותו הראש והרמז כי בזמן הייחוד אבא משפיע האורות באמא אבל כשהוא"ו בתוך הה"א היא בלא ראש כי נשארו האורות למעלה ויש עוקץ בזויות הדלת של הא תמורת הראש ההוא אשר יחסר מן הוא"ו ללמדנו כי פקדונו בידה והארת זאת הוא"ו קטנה מתפשטת ומשפעת בכל קומת זעיר עד היסוד וכבר ידעת כי מאחורי זעיר יצאה מלכות שהיו חב"ד שלה כנגד ראשי מתנים נה"י שלו נמצא יסוד אמא מגיע בזעיר עד מקום ראש נוקביה ולא עד בכלל אך הארתה מגעת גם למוחין דנוקביה והנה משה זכה לבינה בסוד סמך ויעקב בסוד מם ואמרו שזהו בסוד שמטה ושבת כי יעקב הוצרך לעבוד ברחל ז' שנים ובמשה כתיב ויקרא אל משה ביום השביעי: