א הדף הבא > ב הדף הבא > ג הדף הבא > ד הדף הבא > ה הדף הבא > ו הדף הבא
מבוא המשך
. יוסף דן טען שמדובר בפרשנות לשיר השירים: "אל גינת אגוז ירדתי" (ו', י"א) כאשר השפה המקראית השתמרה והפסוק שימש כמודל למילים נרדפות לעלייה לשמיים. ראינו שהכניסה לפרדס = עליה להיכלות. ורק החליפו מונחים מספר לספר. כנראה הבינו את הכוונה לפי פסוק זה. גינה=פרדס=היכלות. והפועל הוא לשון ירידה. מתאר את ספרות המרכבה כפירוש עקיף לספר שיר השירים. יש תקדים לספר שיעור קומה שיר השירים שבתנ"ך. המלך המתואר הוא כנגד האל. (הנמשל הוא היחסים בין כנסת ישראל לקב"ה). ספרות ההיכלות באה לפתח את התיאור הגשמי שכבר מופיע שם. וכך יכול שיעור קומה לבוא כפירוש לשיר השירים. ליברמן רושם מעשה מרכבה הוא משנת שיר השירים הוא שיעור קומה. מה שיחזקאל רואה התגלות האל משמשת להבנה של התיאור בשיר השירים המשמש להבנה של "שיעור קומה".
איך הוא מבין את ספרות ההיכלות (את העלייה לשמיים)
השונה בתיאור שלו -המילה המרכזית שצועקת מתוך כל הפסקה שלו -כאילו (המשיל, מדמה) המכנה המשותף שזו לא מציאות. לפנינו מהלך פרשני של הרציונליזציה של החוויה המיסטית. בעברית המודרנית המהות של כאילו היא הפוכה. בעברית המדוברת כאילו הוא דווקא בדיוק (מצאתי את הספר כאילו בספריה= לא כאילו בספריה אלא הכוונה בדיוק בספריה) במשמעות הקלאסית להכחיש, להראות שהדבר איננו באמת. אם נחשוב שהעברית והמושגים מתאימים למה שנכתב אז אנו מטעים את עצמנו. כאילו מתפקדת כאן כשלילת המציאות , העמדה האנתולוגית לגבי המפגש עם האל.
המסקנה שאין אובייקט חיצוני שהאדם רואה. לפי האי גאון אין היכלות. האם לפיו הכל פיקציה ספרותית? הרעיון הוא לא להגיע לקיצוניות או שיש הכל או שזה ריק. אולי בפרספקטיבה המודרנית יש אמת או שקר. (או שקרה או שלא קרה). לפי האי גאון אין שם היכלות פיזיים. האם לפיו הם מדמים , וזו אשליה רלגיוזית שזה מה שקרה להם? לא! האי גאון לא אומר זאת. האדם כשנכנס לתוך החוויה צריך לעשות שלושה דברים: צום, יניח עצמו בתנוחת עובר, ילחש הרבה תשבחות כדי שהדבר יכנס לתודעתו. ואז יציץ מפנימיו בתוך דמיונו, בתוך תוכו. לא עולה ממש פיסית. הדמיון מתפקד כרוחניות, לא שזה ממש ולא שזה לא ממש. דמיון בעברית המודרנית= פיקציה בתוך תורת ההכרה, החוויה. הדברים לא כאלה בימי הביניים. לדמיון יש קיום, אונטולוגיה. לרוחניות יש ממשיות בתודעה בימי הביניים. יש ממשות לחוויה הפנימית. לא חייב להיות פיזית כדי להיות ממשי. אם נמשיל את הדבר לחלום נפספס את הנקודה, כי החלום במושגים מודרניים = פיקציה. ביהדות אם אכן יכולים לדבר בהכללות שכאלה, בהרבה טקסטים יהודיים נוטים על חוויות מסוג זה כעבודה זרה מחוץ למה שמאפיין ומגדיר את ההלכה היהודית. ישנה העמדה המילולית עלו לשמיים וראו את שיעור קומה. שיעור פסיכולוגי שהדבר קרה בפנימיותם. שיעור מודרני הכל פיקציה, וזר לרוח היהדות. נתייחס לשלישי במקרא האם נחשב לעבודה זרה לעלות ולהיפגש עם ה'? ברור שלא. לראשונה רואים ביקורת רציונליסטית אצל האי גאון. עד הרמב"ם נמצאים בבבל. מדברים בשפה הערבית, ומכאן יכולים הרבנים לקרוא את הכתבים היווניים בתרגום ערבי. לכן הרמב"ם כותב את מרבית ספריו בערבית כיוון שהוא רוצה שמי שמסוגל להבין את הספר יבין את הספר. האי גאון מושפע מהרוח הפילוסופית ורושם את הדברים במישור הזה. ולכן לא פלא שהדבר לא מופיע בתלמוד, הם כותבים בארמית בעולם רבני ולא פילוסופי. האם היהדות היא פילוסופית במהותה מתקופת חז"ל. ברור שלא, רוח הוגי הדעות היוונים (סוקרטס) לא מופיעה במסכת ברכות (לדוגמא). בספרות ההיכלות (כגון חנוך השלישי) רשום שהוא עולה בפרוש, האי גאון משכתב את זה. בעל שיעור קומה חושב שהוא רואה ממש. הַאי גאון והמודרני אומר שאם זה לא ממש זה פיקציה. לדמות בימי הביניים זה לא כמו לדמות בתפיסה המודרנית.
