רבי שלמה מולכו
"
הספר המפואר "
[ג ד ] דע
כי בראשית
עד יום
אחד יש
חמשה
פסוקים
וסופי תיבות מהם
צמרכ"ד[1].
והוא
שמו של הקב"ה
ועלה בחשבונו ד"ן
ברחמים. וכשתקח
ראשי
אלו פסוקים
תמצא ו' ו' ו' ו' ב'[2]
שהן ד' וי"ן
ובי"ת אחד
שהוא כמנין
כ"ו. וזה
להודיענו כי
כשעלה במחשבה
לברוא את העולם
במדת
הדין הקדימה
הבית לרמוז
שא"א[3]
להתקיים אם
יבראו במדת
הדין ורמזה ברחמים,
מה עשה
5 הקב"ה
שתף מדת הדין
עם מדת רחמים וברא
העולם לכך
בראשי תיבות
הקדים רחמים בסניגורים
של בי"ת, אז
ראה לשתף מדת
רחמים עם מדת
הדין וברא
העולם בשתוף
שניהם כאחד ,
זה ושאמר
הכתוב ביום עשות ה'
אלוקים ארץ
שמים וזה
היום היום
אחד דכתיב
ביה ויהי
ערב ויהי בקר
יום אחד . וראיה
גדולה לכל זה בראשית
ברא אלקים
. פי' בראשית
הבריאה שהיא
קודם הבריאה
עלה במחשבה אלקים.
פירוש לברוא
את העולם במדת
הדין וכשלמדה
הבי"ת,
10 זכות
על העולם ובקש
מקב"ה שיבראו במדת
רחמים אמר
הקב"ה לא אברא
אתו בדין ולא
ברחמים פשוטים
אלא בשתוף
שניהם כאחד,
כל זה רמוז
בשמות
הכתובים
למעלה. עוד
רמז לנו בפסוק
ויטע
ה' אלקים ה' רמז
מדת רחמים
לאוהביו
ולחושבי שמו. אלהים רמז
מדת הדין לשלם
גמול לעוברי
על מצותיו
ושתיהן
רמוזות במדת
(מלכות) שהיא
ברכה לצדיקים
ומכה לרשעים,
והתחיל במדת
רחמים שתפש
דרך התורה
בברכות
ובתוכחות אם בחוקותי
ובמשנה
תורה[4],
15 והפסוקים
יוכיחו מעלת
האדם ומדרגתו
בהשגה ובהשכלה
אחר שנא' בו וייצר יותר
ממה שהיתה לו
כשנאמר בריאה,
וזה כי
בראשונה כתיב ואד
יעלה מן הארץ
והשקה את כל
פני האדמה רמז
להשגתו שהיא
מועטת, כמו
האד
שהוא מוליד
מים מעטים, והשקה
את כל פני האדמה
שלא
היה לו עסק
בעליונים כי
אם מעט מזער,
ואחרי שנתנה
לו הנשמה
הקדושה שנה
הכתוב שלשה
דברים וזה במקום
ואד כתב ו נהר .
ובמקום מן
הארץ
כתב
יוצא מעדן
.ובמקום והשקה
20 את
כל פני האדמה
כתב להשקות
את הגן .הנה לך
מוכרח בסדור
המקרא מעלת
השגתו של אדם אחר
שנתן בו הנשמה
גדולה כמי
הנהר הגדול
ובה ישיג ויתעדן
ויחשב כאחד
מצבא המרום
במרום. ונעשה
מעין גנים
בחכמה
ובתבונה . לכן
כתב להשקות
את הגן ואמר
בסמוך ומשם יפרד והיה
לארבעה ראשים עתה
נפרש מה שרמז
1
"בראשית" עד
"יום אחד "
בראשית א א
– ה .12 "ויטע
הי אלוהים " בראשית ב ח.15
."אם בחוקותי
" ויקרא כו
ג.
16 "ואד יעלה מן הארץ.." בראשית ב ו. 23 "להשקות את הגן.."בראשית א י.23 "ומשם יפרד.." בראשית ב יא י יד.