משפחה – משניות בעמוד 43

משנה מסכת כתובות פרק ה

משנה ח

המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורים.

אמר רבי יוסי: לא פסק לה שעורים אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום.

ונותן לה חצי קב קטנית וחצי לוג שמן וקב גרוגרות או מנה דבילה ואם אין לו פוסק לעומתן פירות ממקום אחר. ונותן לה מטה מפץ ומחצלת, ונותן לה כפה לראשה וחגור למתניה ומנעלים ממועד למועד וכלים של חמשים זוז, משנה לשנה.

ואין נותנין לה, לא חדשים בימות החמה, ולא שחקים בימות הגשמים, אלא נותן לה כלים של חמשים זוז בימות הגשמים, והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה, והשחקים שלה:

משנה ט

נותן לה מעה כסף לצורכה ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת.

ואם אינו נותן לה מעה כסף לצורכה - מעשה ידיה שלה.

ומה היא עושה לו? משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל, או משקל עשר סלעים ערב ביהודה, שהן עשרים סלעים בגליל.

ואם היתה מניקה פוחתים לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה.

במה דברים אמורים? בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו:

משנה מסכת כתובות פרק ד

משנה ז

לא כתב לה כתובה, בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי בית דין.

כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה: כל נכסים דאית לי אחראין לכתובתיך, חייב שהוא תנאי בית דין:

משנה מסכת כתובות פרק ה

משנה א

אף על פי שאמרו: בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה יוסיף.

נתארמלה או נתגרשה בין מן האירוסין בין מן הנשואין גובה את הכל.

רבי אלעזר בן עזריה אומר מן הנשואין גובה את הכל, מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה, שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה.

רבי יהודה אומר אם רצה כותב לבתולה שטר של מאתים, והיא כותבת: התקבלתי ממך מנה.

ולאלמנה מנה, והיא כותבת: התקבלתי ממך חמשים זוז.

רבי מאיר אומר: כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה, הרי זו בעילת זנות: