משפחה
- תלמוד בבלי
מסכת כתובות
דף ז' עמוד ב' ודף
ח' עמוד א'
(עמודים 35-36)
ברכת
האירוסין מאי
מברך?
שואלת
הגמרא –
איזו ברכה
מברכים במעמד
האירוסין?
רבין
בר רב אדא
ורבה בר רב
אדא, תרוייהו
משמיה דרב
יהודה אמרי:
רבין
בר אדא ורבא
בר אדא, שניהם
משמו של רב
יהודה אומרים
שהברכה היא:
בא"י
אמ"ה (ברוך
אתה ה'
אלוהינו מלך
העולם)
אשר קדשנו
במצותיו
וצונו על
העריות, ואסר
לנו את
הארוסות,
והתיר לנו את
הנשואות על ידי
חופה וקדושין.
רב
אחא בריה דרבא
מסיים בה
משמיה דרב
יהודה:
רב
אחא בנו של
רבא גם הוא
בשם רב יהודה,
נותן גם סיום
לברכה:
בא"י
(ברוך
אתה ה')
מקדש ישראל על
ידי חופה
וקדושין.
מאן
דלא חתים,
מידי דהוה
אברכת פירות
ואברכת מצות,
ומאן דחתים,
מידי דהוה
אקידושא.
מעירה
הגמרא: מי
שאינו חותם את
הברכה סבור
שברכת
האירוסין היא
כמו ברכת
הפירות וברכת
המצוות. ומי
שכן חותם,
סבור שברכת
האירוסין היא
כמו ברכת
הקידוש.
ת"ר:
(ברייתא)
מברכין
ברכת חתנים
בעשרה כל שבעה.
אומרת
הברייתא כי מברכים
את ברכת
החתנים (שנראה
לקמן), במניין
של עשרה, כל
יום משבעת ימי
המשתה של
החתונה.
אמר
רב יהודה:
והוא, שבאו
פנים חדשות.
רב
יהודה מסייג
את ההלכה
שבברייתא
ואומר כי אמנם
מברכים את כל
הברכות כל
שבעת הימים,
אך רק בתנאי
שבתוך העשרה
יהיו "פנים
חדשות", לפחות אדם
אחד שלא השתתף
קודם לכן
בברכת החתנים
לחתן זה.
מאי
מברך? אמר רב
יהודה:
1.
בא"י אמ"ה
שהכל ברא
לכבודו;
ברוך
אתה ה'
אלוהינו מלך
העולם שהכל
ברא לכבודו.
(ברכה עם
פתיחה ובלי
סיום)
2.
ויוצר האדם;
ברוך
אתה ה'
אלוהינו מלך
העולם יוצר
האדם. (ברכה עם
פתיחה ובלי סיום)
3.
ואשר יצר את
האדם בצלמו
בצלם דמות
תבניתו, והתקין
לו ממנו בנין
עדי עד, ברוך
אתה ה' יוצר
האדם;
ברוך
אתה ה'
אלוהינו מלך
העולם אשר יצר
את האדם בצלמו
בצלם דמות
תבניתו,
והתקין לו
ממנו בניין
עדי עד, ברוך
אתה ה' יוצר
האדם. (ברכה עם
פתיחה וסיום).
לדעת רש"י זו
הברכה
המציינת את
בריאת האישה.
4.
שוש תשיש ותגל
העקרה, בקבוץ
בניה לתוכה
בשמחה, ברוך
אתה ה' משמח
ציון בבניה;
(ברכה
עם סיום בלבד)
לדעת רש"י
העקרה היא סמל
לירושלים
העזובה.
5.
שמח תשמח
ריעים
האהובים,
כשמחך יצירך
בגן עדן מקדם,
ברוך אתה ה'
משמח חתן
וכלה;
(ברכה
עם סיום בלבד)
6.
ברוך אתה ה'
אמ"ה (אלוהינו
מלך העולם),
אשר ברא ששון
ושמחה, חתן
וכלה, גילה,
רינה, דיצה, חדוה,
אהבה ואחוה
ושלום וריעות,
מהרה ה' אלהינו
ישמע בערי
יהודה
ובחוצות
ירושלים קול
ששון וקול
שמחה, קול חתן
וקול כלה, קול
מצהלות חתנים
מחופתם
ונערים ממשתה
נגינתם, בא"י (ברוך
אתה ה')
משמח חתן עם
הכלה. (ברכה
עם פתיחה
וסיום)
לוי
איקלע לבי רבי
בהלוליה דר"ש
בריה, בריך חמש.
מספרת
הגמרא כי
האמורא לוי
(דור ראשון
לאמוראי א"י)
הזדמן לבית
רבי (יהודה
הנשיא) בשעת
חתונת רבי
שמעון בנו של
רבי, וראה שם
שברכו חמש ברכות.
רב
אסי איקלע לבי
רב אשי
בהלוליה דמר
בריה, בריך
שית.
ועוד
מספרת הגמרא
כי רב אסי
(אמורא בבלי
דור חמישי)
הזדמן לביתו
של רב אשי
בחתונת בנו
וראה שם
שמברכים שש
ברכות.
לימא
בהא קמיפלגי,
דמר סבר: חדא
יצירה הואי,
ומר סבר: שתי
יצירות הואי!
מנסה
הגמרא לעמוד
על שורש
המחלוקת
ומציעה: בואו
נאמר שהם
חולקים בשאלת
הבריאה של אדם
וחוה. אחד מהם
סובר כי אדם וחוה
הם יצירה אחת
ולכן יש לברך
רק חמש (כי הברכות
מספר שתיים
ושלוש מהוות
ברכה אחת),
וזוהי שיטת
רבי. ואילו רב
אשי סבור
שמברכים שש
ברכות כי אדם
וחוה מהווים
שתי יצירות
נפרדות ולכן
יש לברך את
הברכות שתיים
ושלוש לחוד.
(התלמוד
מספר במקום
אחר כי קיימות
שתי דעות בקשר
ליצירת אדם
וחוה. על פי
דעה אחת נוצרו
אדם וחוה כגוף
אחד דו
פרצופי, מצד
אחד זכר ומצד
שני נקבה ואז
האל הפריד
אותם, ואילו
הדעה השניה מתארת
את האדם הזכר
כנברא ראשון
ורק אח"כ
נבראה האישה
מתוך אחד
מאיבריו, ולכן
יש כאן שתי
יצירות.)
לא,
דכולי עלמא -
חדא יצירה
הואי, מר סבר:
בתר מחשבה
אזלינן, ומר
סבר: בתר מעשה
אזלינן;
דוחה
הגמרא את
הנסיון
ואומרת – לא!
כולם סוברים
שאדם וחוה
מהווים יצירה
אחת. אלא
שההבדל הוא
בין מחשבה
למעשה. רבי
סובר שהולכים
אחר המעשה
שהרי נברא רק
אחד, ואילו רב
אשי סובר כי
הולכים אחר
המחשבה והאל
תכנן
מלכתחילה
לברוא שניים.
כי
הא דרב יהודה
רמי, כתיב:
(בראשית א')
ויברא אלהים
את האדם
בצלמו, וכתיב:
(בראשית ה') זכר
ונקבה בראם,
הא כיצד?
בתחלה עלה
במחשבה
לבראות שנים,
ולבסוף נברא
אחד.
הגמרא
מראה כי כך
חושב רבי
יהודה ואף
מביאה בשמו
מדרש שבו מראה
רב יהודה
סתירה לכאורה
בין שני
פסוקים במקרא.
(רמי –
משליך מקור
אחד על משנהו
על מנת להוכיח
סתירה)
בבראשית א'
כתוב כי כאל
ברא את האדם
בצלמו, כלומר
אחד ויחיד כמו
האל, ובבראשית
ב' כתוב כי האל
ברא שניים,
זכר ונקבה.
התשובה היא כי
בתחילה חשב
האל לברוא
שניים אך לאחר
מכן ברא רק
אחד.
רב
אשי איקלע לבי
רב כהנא, יומא
קמא בריך כולהו;
מכאן ואילך,
אי איכא פנים
חדשות - בריך
כולהו, ואי לא -
אפושי שמחה
בעלמא הוא,
מברך שהשמחה
במעונו ואשר
ברא;
סיפור
נוסף. רב אשי
הזדמן למסיבת
חתונה בבית רב
כהנא. ביום
הראשון בירכו
את כל הברכות.
מיום זה ואילך,
אם היו "פנים
חדשות" בירכו
את כל הברכות,
ואם לא , אמרו
שזהו המשך
השמחה ובירכו
שתי ברכות:
1. ברוך
אתה ה'
אלוהינו מלך
העולם שהשמחה
במעונו.
2. ברוך
את ה' אלוהינו
מלך העולם אשר
ברא ששון
ושמחה וכו' (ברכה
מספר 6)
משבעה
ועד שלשים,
בין אמר להו
מחמת הלולא,
ובין לא אמר
להו מחמת
הלולא - מברך
שהשמחה
במעונו;
למן
היום השביעי
ועד מלאת
שלושים יום
לנישואין, אם
אוכלים עם
החתן, בין אם
בעל הסעודה
אמר לאורחיו
שזו סעודת
שמחה, ובין אם לא
אמר להם, יש
לברך "שהשמחה
במעונו"
מכאן
ואילך, אי אמר
להו מחמת
הלולא - מברך
שהשמחה
במעונו, ואי
לא - לא.
לאחר
30 יום, אם בעל
הסעודה אומר
לאורחיו שזו
סעודת שמחה –
מברכים
"שהשמחה
במעונו" אם
בעל הסעודה
איננו אומר,
אין מברכים
ברכה זו.
וכי
א"ל מחמת
הלולא, עד אימת?
אמר רב פפי
משמיה דרבא:
עד תריסר ירחי
שתא.
שואלת
הגמרא: אם
אומר בעל
הסעודה שזו
סעודת שמחה,
עד מתי הוא
יכול להמשיך
לבקש מאורחיו
לברך "שהשמחה
במעונו"? עונה
רב פפי: עד
שימלאו שנים עשר
חדשים מיום
הנישואין.
ומעיקרא
מאימת? אמר רב
פפא: מכי רמו
שערי באסינתא.
שואלת
הגמרא: מאמתי
מותר לברך
"שהשמחה
במעונו"
(הכוונה –
לפני
הנישואין)
ועונה רב פפא
כי מתחילים
לברך ברכה זו
מרגע משליכים
את השעורים
"באסינתא". רש"י
מפרש בשתי
דרכים
אפשריות. א.
כשמתחילים להכין
את השיכר
לשמחה ב. מרגע
שזורעים
שעורים בעציץ
כדי לברך את
החתן והכלה
שיגדלו כמו
השעורה.
איני?
והא רב פפא
איעסק לאבא מר
בריה, ובריך
משעת אירוסין!
שאני רב פפא,
דהוה טריח
ליה.
שואלת
הגמרא –
האמנם? הרי רב
פפא בעצמו
בירך ברכה זו
כבר מיום
האירוסין של
אבא מר, בנו?
עונה הגמרא:
במקרה של רב
פפא המקרה
שונה כיון
שהוא עצמו
התעסק בהכנות
לחתונה כבר
מיום
האירוסין,
ולכן התיר לעצמו
לומר את הברכה
זמן רב לפני
החתונה.
רבינא
איעסק ליה
לבריה בי רב
חביבא, ובריך
משעת אירוסין,
אמר: קים לי
בגוייהו דלא
הדרי בהו; לא
אסתייע מילתא
והדרי בהו.
רבינא
(אמורא מהדור
השישי) עסק
בהכנות
לנישואי בנו
בבית רב חביבא
(כנראה אבי
הכלה) והחל
לברך כבר משעת
האירוסין. אמר
רבינא כי הוא
משוכנע שהחתן
והכלה לא
יחזרו בהם,
והנישואין
אכן ייצאו אל
הפועל. אך
לרוע המזל לא
קרה כך, הם
חזרו בהם
והנישואין
בוטלו.
רב
תחליפא בר
מערבא איקלע
לבבל, בריך
שית אריכתא.
ולית הלכתא
כוותיה.
רב
תחליפא בר
מערבא (אמורא
מארץ ישראל)
הזדמן לבבל
ובירך שש
ברכות ארוכות
(עם פתיחה
וסיום) מעירה
הגמרא כי אין
זו ההלכה.
רב
חביבא איקלע
לבי מהולא,
בריך שהשמחה
במעונו. ולית
הלכתא כוותיה,
משום דטרידי,
דאית ליה צערא
לינוקא.
רב
חביבא הזדמן
לחגיגת ברית
מילה ובירך שם
"שהשמחה
במעונו". וגם
כאן מעירה
הגמרא כי אין
ההלכה כמותו
כי ההורים
טרודים בכאבו
של התינוק
ולכן אין מקום
לברך "שהשמחה
במעונו".