משנה.

האישה הופכת להיות אשתו של הבעל בשלוש דרכים,

וקונה את עצמה - משתחררת מקשר הנישואין, בשתי דרכים.

התנאים לקיום הקידושין הם: (אחד מן השלושה)

1.       כסף או שווה כסף

2.       שטר קידושין (לא מדובר כאן בכתובה!)

3.       ביאה - קיום יחסי אישות במטרה מוצהרת לקיים קידושין

מתני'

האישה נקנית בשלוש דרכים,

וקונה את עצמה בשתי דרכים.

נקנית בכסף, בשטר, ובביאה.

המחלוקת היא בין בית שמאי לבית הלל על ערך הכסף של הקידושין כשבית שמאי נוקטים בסכום גבוה בהרבה מבית הלל.

הפרוטה של בית הלל היא שמינית מטבע איטלקי ידוע באותו זמן - איסר.

בכסף - בית שמאי אומרים: בדינר ובשווה דינר, ובית הלל אומרים: בפרוטה ובשווה פרוטה.

וכמה היא פרוטה? אחד משמנה באיסר האיטלקי.

קונה את עצמה - האישה משתחררת מקשר הנישואין

וקונה את עצמה בגט, ובמיתת הבעל.

יבמה - אלמנה שאין לה ילדים המחויבת על פי ההלכה להינשא לאחי בעלה המת.

חליצה - פעולה משפטית שבה האישה משחררת את היבם (הגיס - החתן המיועד) מן החובה לשאת אותה לאישה.

היבמה

נקנית בביאה,

וקונה את עצמה

בחליצה, ובמיתת היבם.

הגמרא דנה במשנה הנ"ל ומביאה ברייתא השואלת  - באיזה אופן  מתבצעים הקידושין בכסף?

התשובה – אם איש נותן לאישה כסף או שווה כסף ואומר לה את אחד הנוסחים הבאים:

1.       הרי את מקודשת לי

2.       הרי את מאורסת לי

3.       הרי את לי לאינתו - אינתו = אישה (במובן wife)

הרי היא מקודשת, כלומר הקידושין תקפים.

אך אם האישה היא זו שנותנת לאיש כסף או שווה כסף ואומרת לו את אחד הנוסחים הבאים:

1.       הריני מקודשת לך

2.       הריני מאורסת לך

3.       הריני לך לאינתו

היא איננה מקודשת, כלומר לנישואין אלה אין תוקף.

ת"ר: כיצד בכסף?

(רישא)

נתן לה כסף או שווה כסף,

ואמר לה

הרי את מקודשת לי

הרי את מאורסת לי

הרי את לי לאינתו -

הרי זו מקודשת;

(סיפא)

אבל היא שנתנה, ואמרה היא

הריני מקודשת לך,

הריני מאורסת לך,

הריני לך לאינתו

אינה מקודשת.

רב פפא (אמורא בבלי מהדור החמישי) תוקף את הברייתא (שואל שאלה לוגית המראה שיש סתירה פנימית בברייתא)

רב פפא מבין מדברי הברייתא כי הנימוק של הרישא לכך שהקידושין תקפים הוא שהאיש גם נתן את הכסף והאיש גם אמר "הרי את וכו'" כלומר רב פפא מבין כי הברייתא דורשת שני תנאים מצטברים לקיום הקידושין שהבעל ייתן וגם יאמר את המשפט "הרי את וכו'" אבל אם הוא נתן והיא אמרה – אין קידושין!

כעת אומר רב פפא בואו נלמד את הסיפא של הברייתא:

אם האישה נותנת כסף וגם אומרת את אחד הנוסחים הנ"ל אזי הקידושין לא יהיו תקפים – כלומר גם במקרה זה צריכים שני תנאים מצטברים על מנת שהקידושין לא יהיו תקפים, מכאן אני למד (אומר רב פפא) שאם תנאי אחד לא יתקיים, לדוגמא – אם האיש נותן והאישה אומרת הרי שלא התקיימו שני התנאים לכך שהקידושין ייפסלו והם יהיו תקפים! כלומר – יש קידושין

והרי זה סותר את הרישא שהמסקנה ממנה היא שאם הוא אמר והיא נתנה הרי הקידושין פסולים!! כלומר קיימת סתירה בין הרישא לסיפא!

מתקיף לה רב פפא:

טעמא דנתן הוא ואמר הוא,

הא נתן הוא ואמרה היא – אינה מקודשת,

אימא סיפא:

אבל היא שנתנה לו ואמרה היא - לא הוו קידושין; טעמא דנתנה היא ואמרה היא,

הא נתן הוא ואמרה היא - הוו קידושין!

הגמרא מיישבת את הסתירה ואומרת כי רק הרישא נאמרה כהלכה מחייבת ואילו הסיפא הובאה לחינם, ללא צורך.

הגמרא תוהה על ההסבר המוזר הזה שהתנא הביא סתם כך סיפא שסותרת את הרישא..

ואומרת הגמרא, הייתכן שלמדנו סיפא הסותרת את הרישא?

 וכך אמר (או התכוון לומר) התנא:

אם האיש נתן והוא גם אמר – ברור שהקידושין תקפים, אך במקרה שהאיש נתן והאישה אמרה – אומרים "כאילו" האישה נתנה והיא גם אמרה ואזי הקידושין לא תקפים. ולמעשה התירוץ של הגמרא טוען כי בסיפא יש לקרוא את הברייתא

… אבל היא שנתנה או היא שאמרה… במקום …אבל היא שנתנה, ואמרה היא…

רישא דווקא, סיפא כדי נסבה.

ותני סיפא מילתא דסתרא לה לרישא?

אלא הכי קאמר

נתן הוא ואמר הוא - פשיטא דהוו קידושין, נתן הוא ואמרה היא - נעשה כמי שנתנה היא ואמרה היא, ולא הוו קידושין.

ואם תרצה אמור כך (קיימת עוד אפשרות ליישב את הסתירה בין הרישא לסיפא):

אם האיש נתן וגם אמר -  הרי הקידושין תקפים (כדברי הרישא)

ואם האישה נתנה וגם אמרה הרי הקידושין אינם תקפים (כדברי הסיפא)

אבל אם האיש נתן והאישה אמרה - יש כאן מקרה מיוחד של "ספק קידושין" כלומר מצב לא ברור האם הקידושין תקפים או לאו. ומוסיפה הגמרא ואומרת שבמקרה של ספק בהלכה מן התורה – חכמים מחמירים!!

כלומר קיים חשש שבכל זאת הקידושין כן תקפים.

ואי בעית אימא:

נתן הוא ואמר הוא - מקודשת, נתנה היא ואמרה היא - אינה מקודשת,

נתן הוא ואמרה היא - ספיקא היא וחיישינן מדרבנן.

הגמרא מביאה את דברי האמורא הבבלי בן הדור הראשון – שמואל, באותו נושא:

במעמד הקידושין, אם הבעל נתן לאישה כסף או שווה כסף ואמר לה אחד משלושת הנוסחים שלמדנו בברייתא למעלה, הרי הקידושין תופסים (ועד כאן אין שום חידוש).

אבל אם הבעל אמר אחד מן הנוסחים הבאים:

1.       הריני אישך

2.       הריני בעלך

3.       הריני ארוסך

הרי אין אלו קידושין כלל ואפילו אין שום חשש שאילו קידושין.

אמר שמואל:

בקידושין, נתן לה כסף ושווה כסף, ואמר לה הרי את מקודשת, הרי את מאורסת הרי את (לי) לאינתו - הרי זו מקודשת.

הריני אישך,

הריני בעליך,

הריני ארוסיך -

אין כאן בית מיחוש;