תקנו
מזונותיה תחת
מעשי ידיה –
עמוד 40
תלמוד
בבלי מסכת
כתובות דף מז
עמוד ב
|
הארות
והערות |
הטקסט
התלמודי |
כותרות |
|
אומרת
המשנה: נשאת
- יתר עליו
הבעל שאוכל
פירות בחייה,
וחייב
במזונותיה,
ובפרקונה,
וקבורתה. כלומר,
היתרון של
הבעל על האב
(של האישה)
לאחר הנישואין,
הוא בכך שהוא
אוכל את
הפירות[1]
בחייה של
האישה. בנוסף לכך חייב הבעל במזונות האישה, בפדיונה מן השבי, ובקבורה מכובדת. |
חייב במזונותיה וכו'. |
משנה |
|
הברייתא
יוצר זוגות
של חיובים
מצד הבעל
והאישה,
וקובעת כי כל
חובה של הבעל
היא כנגד
חובה של
האישה. האישה
נותנת הבעל
נותן מעשי ידיה מזונות כתובה[2] קבורה מוסיפה הברייתא כי זוהי הסיבה שהבעל אוכל פירות. |
תנו
רבנן: תיקנו
מזונותיה
תחת מעשה
ידיה,
וקבורתה תחת כתובתה,
לפיכך בעל אוכל פירות. |
ברייתא |
|
תוהה הגמרא: מי הזכיר את הפירות? הרי הברייתא איננה מדברת על חיוב כלשהו של הבעל בתמורה לזכותו לקבלת הפירות! |
פירות מאן דכר שמייהו? |
שאלת הגמרא |
|
משיבה
הגמרא:
ברייתא זו
הובאה כאן
בצורה לקויה
וחסר בה משפט. כך
צריך ללמוד
אותה: האישה
נותנת הבעל
נותן מעשי ידיה מזונות פירות פדיון כתובה קבורה לפיכך הבעל אוכל פירות. |
חסורי
מחסרא והכי
קתני: תיקנו
מזונותיה
תחת מעשה
ידיה,
ופירקונה
תחת פירות, וקבורתה
תחת כתובתה, לפיכך בעל אוכל פירות. |
תשובה: ניסוח חדש של הברייתא |
|
שואלת
הגמרא: מה
פירוש
"לפיכך"? ומשיבה:
על מנת שהבעל
לא יאמר – אני
לא אוכל את הפירות
שלך אלא אניח
אותם בצד, ואז
אם תפלי בשבי
תוכלי לפדות
את עצמך
מכספי
הפירות. ולכן
באה המלה
"לפיכך" לומר
לנו שכך עדיף,
שהבעל כן יאכל
את הפירות
ואז לא יקרה
מצב שהכסף של
הפירות לא
יספיק
לפדיון. קיים כאן מצב של עקרון תמורת עקרון הבעל אוכל פירות ולא מודדים כמות, והאישה מקבלת זכות לפדיון אפילו במחיר גבוה מן הפירות. |
מאי
לפיכך? מהו דתימא מיכל לא נכלינהו אנוחי ננחינהו, דאם כן מימנע ולא פריק, קמ"ל דהא עדיפא, זימנין דלא מלו ופריק לה מדידיה. |
הבהרה |
|
מנסה
הגמרא לנסח
שוב את
הברייתא
בצורה הפוכה,
כלומר לשנות
את הצמדים, כך: האישה
נותנת הבעל
נותן פירות מזונות מעשי ידיה פדיון כתובה קבורה |
ואיפוך אנא! |
נסיון הגמרא לניסוח אחר של הברייתא |
|
דוחה
אביי את
הנסיון
ואומר כי
הברייתא
יצרה צמדים
של מצוי
ושאינו מצוי. מזונות
ומעשי ידי
האישה הם
מצויים
ואילו פדיון
משבי ונכסים
מניבים
פירות הם
נדירים. הצמד האחרון הוא טבעי כיוון ששני הרכיבים קיימים רק לאחר מיתת האישה. |
אמר אביי: תיקנו מצוי למצוי, ושאינו מצוי לשאינו מצוי. |
אביי דוחה נסיון זה |
|
מעיר רבא כי התנא של הברייתא שלנו סובר כי מזונות הם מן התורה ולא מדרבנן. הוא מסתמך על הפסוק בשמות שאומר כי הבעל חייב לאישה שארה כסותה ועונתה. המלה שארה שאיננה ברורה מפורשת על ידי התנא כמזון בדומה לפסוק במיכה שם שאר הוא בשר. |
אמר רבא: האי תנא סבר מזונות מדאורייתא, דתניא: (שמות כ"א) שארה - אלו מזונות, וכן הוא אומר: (מיכה ג') ואשר אכלו שאר עמי. |
הערת רבא |
[1] פירות- אם האישה מביאה לבית הבעל נכסים, הם נשארים בבעלותה אך כל עוד הם נשואים יש לבעל זכות לקבל את הרווחים שאותם נכסים מניבים.